תורנות כוונה

שאלה: הכול תלוי בלחץ שלנו, אבל לאן בדיוק הוא צריך להיות מכוון?

תשובתי: הלחץ צריך להיות מכוון לחיבור. האם עם ישראל ידע לאן הוא יוצא ממצרים? הם פשוט ברחו, בניסיון להינצל. הם ידעו שהם חייבים להגיע לחיבור באותו המצב שבו הם נמצאים, ואין להם ברירה אחרת. הם חייבים לעשות את כל מה שרק אפשר.

צריך לברוח ממצרים מתוך החושך הגמור. הרי על מה יש לנו להסתכל? לאחר מכן צריך לקפוץ לים, מפני שאין מוצא אחר. מסדרים לנו כאלה ניסיונות, שבהם אנחנו לא רואים שום דבר ומבולבלים לחלוטין. קיים רק הלחץ, שאינו מקבל שום צורה קונקרטית, שבה המצב ברור לי ואני יכול לשקול את הדברים. להיפך!

הדבר היחידי שאנחנו מבינים, זה שאנחנו זקוקים לחיבור. אנחנו צריכים לחבר את כל המחשבות והרצונות שלנו יחד, כדי שיהיו כאחד, כמו איש אחד עם לב אחד. "כמו"! כלומר, לרצות ולחשוב רק על דבר אחד: על החיבור, כדי לגלות את המצב הרוחני שלנו. ואותו החיבור – הוא יהיה המצב הרוחני שלנו.

כל מה שחסר לנו כדי למצוא את נקודת החיבור הזאת – זה התמדה. צריכים להצטרף לרעיון הזה כמה שיותר בני אדם, וכל הזמן לחשוב עליו, כמה שיותר.

למשל, תלמידיו של הרמח"ל היו עושים תורנות קבועה, כך שבכל משמרת, שני אנשים או יותר מהקבוצה ישבו יחד וקראו את הזוהר. וכך 24 שעות ביממה. אבל הם לא סתם קראו, אלא החזיקו בכוונה לחיבור והשתדלו להחזיק בה את כל השאר.

אפשר להשתמש לשם כך בכל מיני אמצעים, כמו שנאמר: "כל מה שבכוחך לעשות, עשה!". לכל אחד צריך להיות ברור שאם "לא יגעת" – "לא מצאת".

ואם "יגעת" – "מצאת". אתה תמצא משהו חדש, רצון חדש שלא יכולת לראות אותו קודם לכן. כמו שאתה מתלונן עכשיו: "אני לא יודע שום דבר, לא רואה ולא מבין שום דבר!". וזה נכון, מפני שהרוחניות היא מציאה.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 14.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
כדי להגיע לחיבור חייבת להיות התקפה!
לצאת ממצרים בלי לזוז מהמקום
להסתובב סביב הנקודה הנכספת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/NtfW6

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest