דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / היה מוכן לבריחה

היה מוכן לבריחה

כולנו נמצאים באותה גלות מצרים שעליה מספרת ההגדה של פסח, מחוץ לעולם הרוחני. לכן, אנחנו צריכים לברר ולהבין עד כמה אנחנו מוכנים לאפשרות של בריחה, שיכולה להתגלות לנו בכל רגע והאם אנחנו נוכל אז לברוח? כי בינתיים הטעם של העבודה הרוחנית מורגש על ידינו כמצה יבשה ותפלה, ולאהבה כלפי החברים יש טעם מר שאיננו רוצים בו. כל זה מסמל שאנחנו נמצאים בגלות מהרוחניות.

אנחנו מרגישים שהעולם העליון הוא הרבה יותר גבוה, ואני מגורש ממנו מאחר ואינני מסוגל להעריך ולהבין אותו, עד כמה הוא טוב. בחושים שלי אני מרגיש אותו כרע, כלומר, אני נמצא בחושך. וזה לא מצרים עצמה שחשוכה לי, מצרים בפני עצמה זו אימפריה ענקית ועשירה, נוצצת ושופעת. החושך מתרחש בהימצאי במצרים, אני מחפשׂ רוחניות וביחס אליה אני מרגיש את עצמי בגלות, היא בשבילי כמו "לחם עוני".

אני מרגיש את המצב הזה, רק אם אני רוצה לצאת ממצרים, ואני חייב להסכים לאכול לחם פשוט כזה, כדי להכין את עצמי לבריחה. אני אסכים לברוח, אם ארגיש שמצרים נושׂאת בתוכה מכות מצרים, ואין בכוחי לסבול יותר את המצב הזה. אני ארגיש שבאמת אני רוצה להתחבר עם אחרים, ופרעה לא נותן לי! אני רוצה להתקדם לפחות במקצת מהעבדות האגואיסטית הזאת, להשיג איזו צורה של השפעה, אני מרגיש שרק בהשפעה ישנם חיים! אך בינתיים אני נמצא ב"לא לשמה", באגואיזם, ואני רוצה להרוויח מזה, לברוח מפרעה שמביא לי צרות.

יחס כזה חייב להיות בקבוצה, כדי שאנחנו נזעק מהעבודה הקשה הזאת, שנקודת משה תמשוך אותנו קדימה, ופרעה יגלה את עצמו באופן סופי, בכך שנותן לנו להבין שהניצול אגואיסטי כבר אינו מבטיח לנו שום דבר טוב בעתיד. כי הרי הנקודה שבלב כבר השיגה כזה מצב קוטבי מנוגד עם האגואיזם, שכבר איננו מסוגלים יותר לסבול זאת. אנחנו התחברנו זה עם זה והעלנו את החשיבות של המטרה הרוחנית לכזה גובה, שכבר איננו יכולים להמשיך להימצא בתוך האגו שלנו. אנחנו רוצים לצאת ממנו! כל החישובים האלו מביאים אותי לבריחה, אך הבריחה עצמה, זה נס מלמעלה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "זאת ליהודה", 31.10.2010

ידעיות קודמות בנושא:
רמה את האגו – או שהוא ירמה אותך
הכול תלוי ברצון האדם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/PaQEW

One comment

  1. אילנית לוי

    בציפייה לנס! כרגע באמת שאנחנו חווים את מכות מצריים,ובאמת שכבר אין כוח יותר…התקווה היחידה היא, שברצון הכללי המשותף שרוצה רק חיבור, הבורא יעזור.יש לנו אנשים גדולים בקבלה,ושייקחו את הקטנים איתם,אני מצטרפת למנהיגים כמו בעדר,הכול טוב,חוץ מאשר להשאר בגלות.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest