תדרשו מהבורא הסברים

כנס בסנט פטרבורג. שיעור מס' 6.

שאלה: אנחנו תמיד אומרים: "אין עוד מלבדו", ומשתמשים בזה בכל מקום כמו פקק בחבית. אם למשל מישהו העליב או הרגיז אותי, אני מגיב בהתאם, אבל אחר כך נזכר: "אוי! זה הרי בא מהבורא. נו, אם זה ממנו, אז בסדר".

איך אפשר להגיע לכזה מצב, כאשר אני אגיב לחבר באותה יראה כמו לבורא: "אוי! זה קרוב שלי"?

תשובתי: זה נכון. אתה לא יכול להגיע לבורא, לכן אתה אומר: "אוי, נו טוב", ואתה מרגיע את עצמך ומסכים עם מה שקורה. זוהי הרגעה עצמית, כמו שאומרים, "אופיום להמונים".

בעצם, צריכה להיות השגה של המוחלט. כאשר אתה באמת תבין, תרגיש, תשיג את הבורא, אז ההסכמה שלך איתו תרכוש כוח אמיתי.

ועד אז אתה תמשיך להרגיע את עצמך: "אין מה לעשות, בורא, אז בורא". כמו שכותבים בפוליסת ביטוח: הברק הִכה, אין מה לעשות. מי אשם? כוח עליון, משהו לא מהעולם הזה.

שאלה: האם יכול להיות שיש כאן חוסר בירור?

תשובתי: רק חוסר השגה! העניין הוא לא בשׂכל, אלא בחושים של ההשגה, בכלים. דרושה תגובה נכונה.

בראש ובראשונה צריך לדרוש, שיהיה לך ברור ומובן במה העניין. לדרוש, ולא סתם להסכים, בזה אתה "מחליק" את כל מה שהוא עושה איתך. הוא רוצה להזמין אותך לרגש ולבירור הדדי רציני, ואילו אתה מסכים מראש: "לא, לא, לא צריך, הכול בסדר".

תדרשו מהבורא הסברים!

מתוך שיעור מס' 6 בכנס סנט פטרבורג, 21.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
העבודה המשותפת של האדם והבורא
בקשה ודרישה
הבורא מחכה