דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / "תאכל בשביל אבא, תאכל בשביל אמא"

"תאכל בשביל אבא, תאכל בשביל אמא"

כל החגים הם סמלים של ההתקדמות הרוחנית של האדם. אם אני מתחיל לפתח בתוכי את הרצון להשפיע, אני עובר דרך מצב של "סליחות", כשבזמן הזה אני מברר את הרע שלי. כלומר אני רואה עד כמה האגו שלי גדול ואינני יכול להתנגד לו, מפני שאני מבצע המון פשעים, כמו שמפורט בתפילה: "אשמנו, בגדנו, גזלנו…".

ואז אני רואה שאני חייב להתחיל מחדש את הדרך, לבצע בתוכי מהפכה, ולהפוך מאגואיסט, שמכוון את הכול לתועלת עצמו, למשפיע, שדואג רק לטובת הזולת. כי אני מתחיל להבין שה"אני" האמיתי שלי הוא דווקא ה"זולת" הזה, שנדמה לי כזר. ומי שהיה נדמה לי כ"אני" שלי, הוא דווקא לא אני, אלא כוח הטומאה, האגו שלי, הנחש שיושב בתוכי ודורש כל הזמן מילוי לעצמו.

אם האדם מגיע ליחס כזה, ומתייחס לעצמו כמו לנחש ערמומי, ולאחרים כמו לעצמו, כמו ל"אני" האמיתי שלו – ההיפוך הזה בתודעה שלו נקרא עבורו "ראש השנה".

לאחר מכן, לא נשאר לו אלא רק לתקן את עצמו, כלומר להפוך להיות כמו הכוח העליון, כוח הבורא, המשפיע. הקבלה נותנת לנו את הרגשת "העולם הזה", אבל אם ה"אני" שלי מכוון להשפעה, החוצה, כלפי האחרים, אני מתחיל להרגיש בהשתוקקות הזאת עולם אחר, עולם עליון.

השפעה זה כשאני אוהב מישהו ולכן אני רוצה לתת לו תענוג, כמו חבר לחבר או בעל הבית לאורח. אני עד כדי כך דואג לו, שאני מצמצם את הרצונות הפרטיים שלי ואינני רוצה לקבל שום תענוג, אלא אני חושב רק על ההנאה שלו. ולאחר שכבר יש לי את ה"מגן" שערב לכך שלא אקבל למען עצמי – עכשיו אני מוכן לקבל ובכך לגרום הנאה לאחר.

כל הקבלה שלי היא רק עבורו, כמו שאומרים לילד: "תאכל בשביל אבא, תאכל בשביל אמא". אבל בעולם הרוחני זאת לא פעולה פשוטה, אלא אני צריך לצמצם את הרצון שלי ולפתוח אותו לקבל תענוג רק כאשר אני חושב רק על הזולת. כלומר, המוח והלב שלי נמצאים בו, ואז כל התענוג שזורם דרכי, עובר רק עם החשבון שמכוון כלפי הזולת.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 19.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
איזה צל יש לך?
יום ההולדת של האדם
דרושה התחלה חדשה!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Hh41L

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest