תִפסו את הגנב!

שאלה: בעולמנו מקובל להרכין ראש בפני אדם שנחשב לחשוב. מדוע ברוחניות כל כך קשה לנו להכניע את עצמנו?

תשובתי: בעולם שלנו אנחנו מרכינים את ראשנו בפני אדם חשוב, מפני שאנחנו מרוויחים בזכות זה. האגואיזם שלנו מבצע תמיד פעולות שיש לו מהן תועלת. אם האדם הוא בעל השפעה, עשיר מאוד, כדאי לי להרכין את ראשי לפניו ולהימצא לידו, לשרת אותו, כי אני יודע שבדרך כלל קטן מקבל מגדול ולכן אני מעריך שגם אני אקבל משהו.

כך אנחנו פועלים בדרך כלל בעולם הזה. ואם לא, אנחנו מקבלים מכות, שגורמות לנו להכיר את העיקרון הזה. נניח שאינני מעוניין לשמוע את מה שאומר לי השוטר, והוא נותן לי קנס או הזמנה לבית משפט. אני מקבל עונש, ולכן בפעם הבאה אני כבר אציית לו. כלומר, בעולם שלנו כדאי לי, מבחינה אגואיסטית, לשמוע למי שחזק ממני, ואם אינני מבין זאת, החיים ילמדו אותי את זה על ידי המכות.

אבל ביחס לבורא זה לא עובד, מפני שהוא נסתר! הרי אם תכונת ההשפעה שלו הייתה מתגלה לך, היית רץ אחריה, כמו גנב שרץ לפני כולם וצועק יותר מכולם: "תִפסו את הגנב!".

היה נדמה לך שאתה אוהב את הבורא בכל לבבך ונפשך, כי היית יכול לקבל ממנו כל כך הרבה. ומי לא ירצה להידבק לכוח כזה, ששולט בכל העולם? – ברור שכל אחד יעשה כך.

לכן הבורא אינו יכול להתגלות לנו כגדול, שולט ונותן. הוא יכול להתגלות רק כהדגמה של תכונת ההשפעה, שאותה אנחנו צריכים לרכוש ולקבל בעצמנו. אבל אז, אתה לא תרצה אותה ותברח ממנה. לכן הוא אינו יכול להתגלות לפניך: לא מצד הטוב ולא מצד הרע, לא מצד המילוי ולא מצד הכוונה.

הדבר היחיד שנשאר לנו, זו עבודה עם הסביבה. הבורא נותן לנו רצון התחלתי קטן להשפעה, אך את כל השאר אנחנו צריכים לגלות בעצמנו, מתוך הסביבה שצריכה "לחמם" אותנו לקראת תכונת ההשפעה, לגדל את הרצון שלנו לערבות הדדית. כל העבודה שלנו מתנהלת עם הסביבה וכמעט שאינה נוגעת לכוח העליון. רק לפי המידה שבה אנחנו משקיעים בלימוד, בסביבה ובהפצה, מגיעה לנו העזרה, ההתעוררות מלמעלה.

אחרת אי אפשר. במקרה ההפוך. היינו רודפים אחריו ורוצים לבלוע אותו, או שהיינו בורחים מתכונת ההשפעה שלו, מפני שהיינו נבהלים מהצורך להפוך להיות כאלה בעצמנו.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 04.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
האגואיזם הוא מלך ללא כתר
המטרה שלי היא לרצות
לא תאמין מה זאת הקבוצה הזאת