קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אתה חייב "בכוח" להתחבר עם החברים ותמיד לחזור למחשבה שאפשר להשיג הכול רק על ידי האיחוד. זו צריכה להיות שאיפתנו המשותפת הקבוצתית: איחוד הרצונות המכוונות לבורא. על ידי החיבור ביניהם הם הופכים לרצון אחד משותף שמכוון לבורא, לתכונת ההשפעה שתתגלה ושתשרה בינינו. עלינו כביכול להשתוקק לכך, וכביכול לדרוש ממנו. מתוך ה"כביכול" הזה שסוער סביבך אתה מתמלא ברצון האמיתי, זהו חוק השפעת הסביבה. בהתחלה זה לא אמיתי, אך זה מספיק כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב.
איננו יכולים לצעוק באמת, כי אם כן היינו יכולים, כבר מזמן היינו נמצאים בעולם רוחני עם רצון אמיתי. לכן אנחנו צועקים בצביעות, והאור המקיף בכל זאת נשפך עלינו ומביא לנו את מה שאנחנו מבקשים באופן שקרי. זהו משחק הסכמה: "אם תצעק כאילו שאתה באמת רוצה, אני אבצע". אך עליך לנסות לדמיין עד כמה שאפשר את המצב המתוקן, כך מ"לא לשמה" אתה מתקדם ל"לשמה".
במדרגות הרוחניות האור נענה אפילו לבקשה לא אמיתית, היא נקראת בקשה לתיקון. אתה מקולקל ואתה מבקש מהבורא שיתקן אותך. אתה מבקש ללא רצון דווקא בגלל הקלקול שלך.
כאן טמון המעבר מהעולם הזה לעולם הרוחני. מתחת למחסום אינך מסוגל לבקש באמת, למרות שאתה מוכן להתאמץ למען החיבור. על ידי כך אתה ממלא הסכם, מבצע את הפעולה וכמענה לכך, מגיע האור. בעולם שלנו אתה בונה מצב, דבקות, ובהתאם לכך אתה מעורר תגובה חוזרת מהעולם הרוחני. אותו העיקרון פועל בעלייה במדרגות הגשמיות, אך כאן מדובר על שינוי איכותי של הטבע שלך, כשמגיעה תכונת ההשפעה ושוכנת בך.
