דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שקיעת המדע, גאוות האנושות לשעבר

שקיעת המדע, גאוות האנושות לשעבר

שאלה: מדוע אין שמירה מצד הטבע מפני הניצול לרעה של המדעים החיצוניים, כפי שקיימת בחכמת הקבלה כדי שלא ינצלו אותה לרעה?

תשובתי: מפני שחכמת הקבלה נמצאת מעבר ל"מחסום", מעבר לגבול של העולם הרוחני. אם אתה עובר את ה"מחסום", אז אתה יכול להתקרב לחכמה הזאת ולהשתמש בה, אבל רק במידת רכישת ה"מסך". ועל מנת להשתמש בכל המדעים החיצוניים לא דרוש "מסך". אז מדוע לא חל איסור על כל המדעים החיצוניים כפי שחל איסור על חכמת הקבלה?

החכמים בעבר הנהיגו בעצמם איסור על הפצת הידע בקרב העם. אז מדוע האיסור לא היה קיים מלכתחילה, בצורה טבעית? מדוע ברוחניות האדם לא יכול להשתמש בכוחות הטבע בהתאם להתפתחותו הרוחנית והנפשית? אם היה קיים איסור כזה, אנחנו לעולם לא היינו מגיעים להכרת הרע, שזאת מטרת הקיום של העולם שלנו. חייבים לאפשר לאגו חופש מסוים, כדי שאנשים השקועים בו יגלו את הרע שבקיומם וירצו להתעלות מעליו.

אילו האגו היה מוגבל, אז לאדם לא הייתה ברירה והוא לא היה מגיע להכרת הרע. ולא היה מה לעשות בעולם כזה. תארו לעצמכם שאין לנו אפשרות לעשות שום דבר רע, במקרה כזה אי אפשר להגיע להכרת הרע. אנחנו היינו חיים חיי בהמה כמו כל יתר הדרגות בטבע.

האדם בעולם שלנו נבדל מכל יתר הטבע דווקא על ידי זה שהוא מנצל את הכוח הרע שלו כדי להגיע להישגים במדעים שלו. הכוח הרע טמון בתוך לבו, כלומר, בתוך האגו, והוא על ידי פיתוח המדע מנצל אותו בשביל האגו מפני שהרצון לקבל קודם לשכל ושולט על השכל. לכן, אם לאדם יש רצון רע, אז גם שכלו הופך לרע והוא חושב כיצד לנצל את המדע לטובתו האישית, כאילו לטובתו, אבל בעצם זה לרעת הזולת.

מטרת ההתפתחות של המדעים החיצוניים היא להגיע להכרת הרע. בדיוק לשם כך אנחנו קיימים, כדי לברר שאנחנו לא נגיע לחיים טובים לא בעזרת המדע ולא בעזרת הצטיינות מיוחדת. זה הפירוש של המושג "הכרת הרע", שאנחנו מגלים שכל תופעה היא לרעתנו מפני שאנחנו מנצלים אותה בצורה אגואיסטית ולא מסוגלים אחרת.

מאז ומעולם המדע היה גאוות האנושות, מפני שאנחנו פיתחנו אותו בעצמנו, הוא פרי האינטליגנציה שלנו, של ההתפתחות הפנימית, הרוחנית והנפשית, שלנו. זה מבדיל את האדם מהבהמה. ופתאום מסתבר שאותו המדע הופך אותנו ליצורים עלובים ואומללים, מתחת לדרגת בהמה. זה נקרא "הכרת הרע", תוצאה שאי אפשר להאמין. אחרי כל המאמצים האדירים שהשקענו במדע במשך אלפי שנים בתקווה להגיע לשליטה על עצמנו ועל הטבע, אנחנו מוצאים את עצמנו מושפלים על ידי הרוע שנמצא בנו.

אני מרגיש שחמור התיישב על צווארי ואני סוחב אותו על עצמי. לכן, אנחנו לא רוצים להתפתח יותר ומתאכזבים. אנחנו כבר לא מתייחסים למדענים ולפילוסופים באותה יראת כבוד כפי שהיה קודם. לאדם המודרני אין יותר דברים מקודשים ואוטוריטות, אלא אנחנו מתעלמים בכוונה מכל מה ששייך לדרגת האדם, אפילו אם אלה מוסיקאים וסופרים. שום דבר לא אכפת לנו, מפני שאנחנו התאכזבנו מהכול, לכן אנחנו לא מצפים לשום דבר מההתפתחות, מלבד נזק. זאת התחושה שמתפתחת באנושות. אף אחד כבר לא מתרשם מכל התארים של דוקטור למדעים, פרופסור או נשיא. אין כבוד כלפי אף תפקיד, וזה לטובה, כי זה סימן שסוף סוף אנחנו הגענו להבחנה הנכונה והבנו שבחיים שלנו השתמשנו בכל הכלים הטובים שעומדים לרשותנו כדי להביא את עצמנו לשפל המדרגה.

הצעירים של היום לא רוצים ללמוד, לעבוד, לקחת על עצמם אחריות. 99% מהם היו מעדיפים לא לקום מהספה, בתנאי שמדליקים להם טלוויזיה ומאכילים אותם. זה טבעי וטוב, כי כך מגיעים להכרת הרע.

ובכן, בהתפתחות המדע היו שתי תקופות. התקופה הראשונה שבה החכמים הקדמונים הסתירו את החכמה והתקופה נמשכה עד המאה ה- 16-17, עד שהתחילה תקופת ההשכלה. ואז חכמת הקבלה יצאה מההסתר, ואחרי האר"י כל העולם התחיל להתעורר. הזמן התחיל להתקדם יותר מהר, עד שהגענו עד למשבר הנוכחי.

מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 09.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
אזהרה של החכמים הראשונים
כאשר המדע הופך למיקוח
המדע המודרני על סף הבלתי נודע

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/dHonK

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest