קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם המעביד צריך לקשור את שכרו של העובד לתוצאה של עבודתו, נניח, בביצוע משימות או לפי רווח, או לפי מקדמים של יעילות העובד?
תשובתי: כן. אבל בכל זאת צריך לקחת בחשבון ש"הקפיטליסטים הארורים" מקווים, שכל המדדים יגדלו כל שנה: התפוקה תגדל, אנשים ישקיעו יותר, והמעבידים יוכלו "לסחוט" מהם עוד יותר.
ברוסיה פעם הייתה כזאת "מחלה": להעלות את התפוקה ב- 20% בשנה, כאילו שהמשאבים היו בלתי נדלים. אבל עכשיו צריך לשכוח את זה ולהבין שאנחנו חיים בכזאת תקופה, בכאלה זמנים, כאשר כל זה מתחיל, להיפך, "להתקפל". ואם זה עדיין לא מורגש במוסקבה, אז במדינות המערב זה כבר מתחיל להתגלות ואני חושב שבזמן הקרוב זה יגיע גם לרוסיה.
לאנשים כבר אין, לא משאבים ולא הרצון לצרוך יותר, רצון הצריכה האנושי "מתקפל" עד לרמה של הכרחיות. אבל גם זה לא מעט! לאדם המודרני דרושה דירה, מכונית, פנסיה, חופש וכולי. אבל זה לא מרדף אחרי משהו על טבעי!
זהו "אוסף ג'נטלמני" רגיל שדרוש לכל אחד, אבל בכל שנה זה נהיה יותר ויותר אופטימאלי, אפילו הייתי אומר, הכרחי לקיום: "את זה אני צריך, ויותר אני לא רוצה". האדם מרגיש מבפנים חוסר אנרגיה לאיזה שהן מותרות: אני לא רוצה לרדוף אחרי איזה מכשיר מיוחד, התקן, סופר אוטו, דרוש לי רק מה שהכרחי. כל השאר מקבל חשיבות משנית.
אנחנו כבר נגמלנו מהתקופה של צריכת יתר. ברוסיה אולי עוד לא לגמרי, אבל במערב פסגת הצריכה כבר חלפה. ולא מפני שהמשבר לוחץ על האנשים, אלא מפני שזה נובע מתוך האדם עצמו, אנחנו רואים בו איזה ריחוק וניתוק. וגם ברוסיה זה מורגש, אנשים לא יכולים לעבוד, לא רוצים. אפילו אם משלמים להם כפול, אין להם כבר אנרגיה פנימית. זהו מדד לכך שהם לא יוכלו לחייב את עצמם לעבוד, אפילו אם יורידו את שכרם.
כי האדם עושה הכול מתוך ההתפתחות הפנימית שלו. והיום הטבע בצורה חדה מאוד, בצורה מהירה מאוד מעביר אותנו דרך כל השלבים האלה. ובסופו של דבר אנחנו מגיעים לכך, שאנחנו זקוקים רק למה שהכרחי לגוף ה"בהמי" שלי, ובכל השאר אנחנו לאט לאט מפסיקים להרגיש צורך.
הגיעה תקופת המעבר, כאשר לאנושות יותר ויותר תופיע השאלה על משמעות החיים!
שאלה: עכשיו מגיעים למוסקבה ולערים גדולות אחרות אנשים מהמחוזות, הם ערניים, בעלי מוטיבציה, רוצים להרוויח. עובדים שנה, ואחר כך מגיעים לכזה מצב שאותו אתה תיארת עכשיו בצורה מדויקת, והמעביד נפרד מהעובד ה"שׂרוף" הזה, בכך שסחט ממנו את כל מה שרק אפשר ולוקח עובד חדש. מה יעצור מעביד כזה מלנהוג כך?
תשובתי: אני חושב שהוא ייעצר בעצמו, כי יתרחש איתו תהליך זהה. הוא גם יתעייף מכל זה. ודאי שיש כאלה שלא מתעייפים. למשל, בנקאים, שעבורם הדבר החשוב הוא עוד ועוד מיליארדים. מה לעשות עם הכסף הזה? לא מובן. אלה הם הרי ניירות ריקים חסרי כיסוי. הם לא יוכלו לעצור עד שההתפתחות שלהם תחייב אותם לעבור לערכים אחרים. זהו תהליך הדרגתי ומאוד כואב.
מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות כוח האדם", תוכנית 3, 06.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
במי תלויה ההצלחה?
העסקים על סף שינויים חדים
פתרון חדש של בעיות חדשות
