דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שקיעתה של בבל, חלק 6

שקיעתה של בבל, חלק 6

שאלה: בסוף הסיבוב הגלובלי של ההיסטוריה, אנחנו חזרנו למבוי הסתום של בבל. האם יוצא כך, שאותם היהודים הכניסו את העולם לאותו מבוי הסתום, בכך ששיחקו תפקיד מרכזי בתהליך ההתקדמות המדעי-טכני ובזה זרזו את העניין?

תשובתי: אם לא הייתה קיימת קבוצת אברהם, שהייתה במגע עם הכוח העליון, עם הכוח החיובי של הטבע והשיגה את האיזון עם הטבע, את חכמת (מדע) האיזון, מפני שהייתה מורכבת משני כוחות (כי חכמת (מדע) האיזון, זו חכמה של החיים עצמם: פלוס – מינוס, בליעה – הפרשה וכדומה), אז דרך היהודים לא היו עוברים לָעולם הפילוסופיה, המדע, ושאר מגמות ההתפתחות.

אם לא הייתה קבוצה שמקושרת לרוחנית, אז בני האדם על פני האדמה היו מתפתחים רק כמותית, אבל לא בהשגה ולא באיכות. לא היו קיימים לא גיאוגרפיה, לא היסטוריה, לא ביולוגיה, לא זואולוגיה, לא שאר תחומי הידע בעולם.

והעניין כאן הוא לא ביהודים עצמם, אלא בזה, שהודות לקשר שלהם עם הכוח החיובי הם יכולים לחבר בתוכם חיובי ושלילי יחד, וכך להרגיש את הטבע כמערכת.

והמדע, זו השגה מערכתית של הטבע, בדרגות דומם (פיזיקה, כימיה, קוסמולוגיה, אסטרונומיה ועוד), צומח וחי (ביולוגיה, זואולוגיה, בוטאניקה ועוד). המדעים חוקרים את הטבע הדומם, הצומח והחי, ואילו הפסיכולוגיה חוקרת את הטבע האנושי.

ולכן, אם נוברים עמוק יותר, אז מגיעים ליהודים, שייסדו את המדעים האלה. דרך אגב, על זה כותבים גם פילוסופים דתיים מימי הביניים שלמדו וחקרו את השאלה הזאת: היוונים העתיקים דלו את מקורות הפילוסופיה מחכמת הקבלה, ומפילוסופיה בהמשך נוצרו כל המדעים.

שאלה: כלומר, כל תהליך ההתקדמות המדעי-טכני, זה חיבור של שני כוחות, חיובי ושלילי, שעבר דרך העָם של אברהם?

תשובתי: כן. מפני שכל מה שאנחנו יודעים, אנחנו יודעים מתוך השגת האיזון, מתוך מערכת הטבע. והתנאי לאיזון הטבע הוא העיקרון "ואהבת לרעך כמוך", כאשר הכוחות החיובי והשלילי פועלים הדדית באיזון וביניהם מורגש הכוח העליון הבא של הטבע, שנקרא "בורא".

ואת זה אף אחד לא משיג חוץ מהמקובלים. ואת האיזון עצמו אפשר כבר להשיג לפי השיטה שאותה גילו לעולם אותם היהודים, עָם ישראל.

לכן, טבעי, שבסופו של דבר, אפשר להאשים אותנו בכל. אבל אין רע ללא טוב, המדעים בכל זאת עושים את עבודתם. כן, זו לא השגה של העולם העליון, של המקור ושל מערכת ההנהגה של העולם שלנו, אלא זו השגה רק של העולם שלנו. אבל בסופו של דבר המדעים מזרזים את ההתפתחות שלנו ואנחנו מתאכזבים מהר יותר ממה שמסוגלים לעשות ברמת העולם שלנו.

והיום, כל המדעים נמצאים במבוי סתום, ולא תהיה יותר שום התקדמות. בעיקרון, האנושות לא תוכל יותר להשיג "מכאנית" את העולם לעומקו, והדבר העיקרי הוא, שהיא לא רואה בזה שום טעם ומשמעות, כי היא מתפתחת בצורה אגואיסטית, ביסודו של הכול מונח האגו, הרצון, שיהיה לי טוב יותר. ואני רואה, שהמדע, כאמצעי לשיפור החיים, העולם, החברה וכל השאר, לא מבצע את התפקיד הזה. להיפך, רק יותר רע לי ממנו. אז למה לי המדע הזה? "מוסיף דעת, מוסיף מכאוב", אם אתה יודע פחות, אז אתה ישן טוב יותר…

ההמשך יבוא…

מתוך התוכנית "בבל אתמול והיום", חלק 4, 27.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שקיעתה של בבל, חלק 5
שקיעתה של בבל, חלק 4
שקיעתה של בבל, חלק 3

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/RXWZW

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest