דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שקיעתה של בבל, חלק 3

שקיעתה של בבל, חלק 3

זה לא שרוב הבבלים לא הסכימו עם אברהם, אלא הם לא הרגישו שזה עבורם. רק חמשת אלפים בני אדם הרגישו שהוא נושא אור לחייהם, מושך אותם קדימה, יכול להיות הרועה, המנהיג, המוביל שלהם, והם הלכו אחריו. הם הרגישו שהם הולכים לקראת אותה קרן אור קטנה, מבלי לסגוד לאליל שלהם, אלא הולכים בעקבותיו כמו אחרי מנהיג.

הוא נתן להם "לטעום" במקצת מהכוח החיובי. והם הבינו, שבהלכם אחריו, הם יכולים לממש, להשיג, להגיע ולגלות אותו. בהמשך, הכוח הזה ייקרא "בורא".

ואילו האחרים "מיינו", חתכו את עצמם מאברהם והלכו אחרי נמרוד, תרח וכולי. נשאר להם רק דבר אחד, אותו המצב הרע, מריבות וקטטות בין השכנים, שלמעשה אין להם לאן לברוח זה מזה, אבל הם עדיין לא יודעים את זה: "יש לנו מיסים נוראיים. צריך לנסוע לאן שהוא, צריך לעשות משהו. אנחנו נוסעים לשם. ולאן אתם נוסעים? נו, זה עניינכם! אם נאמר בינינו, אני בכלל לא רוצה לכיוון ההוא, אבל הם נוסעים, וגם אני אסע…או שניסע לכיוון אחר?..".

כמו שנאמר, משנה מקום, משנה הכול. במרדף אחרי חיים טובים יותר ובמנוסה מעימותים, אנשים מתפזרים, נוסעים לכיוונים שונים, לאט לאט מתיישבים על פני הארץ. אבל כמה זמן זה יכול להימשך?

הם התפזרו במידת גדילת האגו, במידת הכפלתו בתוכם והרבייה הפיזית. הם כל הזמן התפתחו בצורה כזאת, חיפשו לעצמם איפה יש מקום טוב יותר…

כאן צריך להבין, שאדם מחפש מקום טוב יותר לפי ההרגשה הפנימית שלו, בהתאם לשורש נשמתו. בסופו של דבר הם התפזרו לאותם המקומות שאליהם הייתה הנטייה של נשמתם, לאן שהיא הובילה אותם.

בעיקרון, בצורה מקבילה פועלות החיות. הן משוטטות ביער, נעות ממקום למקום ואצלן הכול מדוד: כאן טוב יותר, כאן רע יותר, כאן הרבה שמש, כאן מעט שמש, כאן הקרקע לא מתאימה, כאן הרבה עצים…

כלומר הן כל הזמן מחפשות, כל הזמן משערות איפה יהיה להם טוב יותר, איפה המזון נגיש יותר, איפה בטוח יותר, איפה למצוא נקבה, היכן לגדל צאצאים וכולי. כמות עצומה של מידע פנימי מעובד ומכוון כל תנועה שלהן.

אותו הדבר התרחש גם עם שלושת מיליוני הבבלים שהלכו בעקבות תפיסתו של נמרוד. האגו המתפתח נתן להם תחושות דומות, והאדם פתאום הבין, שהאגו מושך ומניע אותו, אחד לחוף הים השחור, השני לאלסקה. באופן כזה הם התפזרו על פני העולם.

ואחר כך הייתה הגירת העמים הגדולה. ושוב בני אדם עברו ממקום למקום, אבל לא סתם כך, אלא התפרצות של רצון אגואיסטי גדול הניעה אותם: למשל, לשעבד מישהו, להטיל מיסים על מישהו, וכדומה. אבל אלה הם רק סימנים חיצוניים, אבל בעצם מה שדחף אותם קדימה, זו הרגשת הנחיצות להיות ניזונים ממקום אחר, ניזונים פנימית, רוחנית, נפשית.

ולהיפך, למשל הסינים, אלפי שנים לא יצאו מה"פינה" שלהם, היפנים לא נתנו לאף אחד לצאת או להיכנס. כזה מצב סטאטי של הנשמה. ומצד שני, איזו תרבות, איזו ציביליזציה! הכול התפתח רק בפנים, עם הבעיות והמסקנות המיוחדות שלהם…

ובכן, השבטים הבבלים התפזרו והתיישבו, כל אחד מצא את מקומו לפי נשמתו. יוסף פלביוס כותב על זה באופן מפורט: חלק הלכו לארץ אשכנז, אחרים הלכו לאנגליה, צרפת, ספרד, למזרח, לאפריקה וכולי.

ההמשך יבוא…

מתוך התוכנית "בבל אתמול והיום", חלק 4, 27.08.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שקיעתה של בבל, חלק 2
שקיעתה של בבל, חלק 1
חברה מושלמת של אברהם, חלק 1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest