התיקון אפשרי רק בתנאי שאני תופס את המציאות של המדרגה הנמוכה הזו שאני נמצא בה, העולם שלנו. תמונת העולם הזה חייבת להישמר בי לכל אורך העלייה הרוחנית עד לעולם אין סוף. כל פעם אני צריך להשיג שורשים יותר ויותר גבוהים של תמונת העולם הזה. והתמונה עצמה אינה משתנה, רק השורשים שלה נעשים יותר גבוהים, כלומר אני משיג יותר ויותר את הבורא את השורש של רצונותיי, והתמונה זה הענף.
השפה שלי גם כן איננה משתנה, כי הרי התמונה של העולם הנמוך הזה גם כן איננה משתנה. אני מדבר באותן המילים, ולא חשוב אם אני נמצא במדרגה הראשונה, באמצע הדרך או בסופה.
למקובלים ישנה רק אפשרות אחת לדבר זה עם זה, "שפת הענפים".
המצב הנמוך ביותר הוא המשותף לכולם, והקשר של הענף אל השורש נמשך באותו הקו עד לעולם אין סוף עצמו דרך כל 125 המדרגות, בכל 613 הרצונות.
לכן כל מילה הלקוחה מהעולם הזה, אני יכול לומר אותה בכל מצב התואם לאותו הרצון בכל אחת מ- 125 המדרגות.
המקובלים בחרו את "שפת הענפים", מאחר והיא נשארת ללא שינוי לאורך כל הדרך של העלייה הרוחנית. זו היא שפה אידיאלית! כי אם ידוע לי הקשר בין השורש לענף, אני יכול להבין אותה!
אתה אומר שמי שנמצא בהשגה רק הוא יכול לתת פרוש
האם השגה רוחנית היא ברגש ובראיה (פנימית)?