דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שסתום שסותם את העורק הראשי

שסתום שסותם את העורק הראשי

מתוך מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר הזהר", אות ס"ט: "אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הרי הוא מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו, הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם ח"ו. ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים…"

אם עם ישראל מעכב את תהליך התיקון, אז הוא מקבל בחזרה את המכה מכל הקלקולים שהוא לא תיקן בעולם. אולם, באותה המידה שאנחנו מממשים את שיטת התיקון (ויש לנו את כל התנאים לכך), אנחנו מושכים את האור העליון לכל העולם, את הכוח העליון שמסדר את כל הרצונות ומתקן את כל הנשמות. האור הזה מגיע לכולם ולכן אנחנו נראה כיצד היחס שלהם כלפינו יתחיל להשתנות. לכן, אין לנו מה להאשים את אויבינו, אנחנו עשינו אותם כאלה. אנחנו סובלים מרוב טיפשותנו מפני שלא ממלאים את תפקידנו.

נאמר: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". אם אנחנו מתקנים את עצמנו, אז התיקונים שלנו עוברים ישירות לכל היתר דרך הצינורות הפתוחים.

אבל אם אנחנו לא עושים זאת, אז העולם, שנשאר לא מתוקן באשמתנו, יפנה אלינו, ילחץ וידרוש. ואז בכל זאת אנחנו ניאלץ להתקדם לתיקונים, אבל כבר בדרך ייסורים, מפני שאנחנו לא רצינו לשמוע מייד ולמלא את תפקידנו.

אין לנו ברירה, עכשיו אחרי המקרים האחרונים של ירי הטילים, אנחנו הבנו זאת קצת יותר. אנחנו רואים שנמצאים בתוך מבוי סתום ובחוסר אונים מוחלט.

כבר אין לנו זמן לחשוב, אנחנו מפגרים בהרבה וחייבים לעשות תיקונים הרבה יותר גדולים מאלה שכבר עשינו.

האחריות העיקרית מונחת דווקא עלינו, אלה שעוסקים בתיקון הפנימי. אילו היינו עושים תיקונים בזמן, לא היה שום עימות עם עזה ולא היו טילים. הבעיות הגשמיות היו נעלמות, הן פשוט לא היו יכולות להתקיים בעולמנו. אנחנו היינו מתעלים מעל כל החומר כמו על צלחת מעופפת.

כולנו אשמים במה שקורה, כל אלה שבבעלותם נמצאת פנימיות התורה. אותם האנשים שקראו לעצמם "עם ישראל" שיצאו מבבל יחד עם אברהם והקימו אומה על פי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך", ב"ערבות הדדית", "כמו איש אחד בלב אחד", בדיוק בשבילם עכשיו הגיע הזמן להתחבר ולבצע את התיקון.

באותו הרגע ובמידה שהם מממשים את התיקון, הוא יעבור באופן חופשי לכל היתר ויתפשט בכל המערכת שקושרת אותנו ביחד ומצפה למילוי. אנחנו שסתום שסותם את העורק ואינו מאפשר לאור העליון לעבור.

לכן, כל העמים מגלים שנאה כלפינו בצורות שונות, מרגישים מחסור במילוי. השכנים מעבר לגבול חולמים להשמיד אותנו, וזהו ביטוי של חוסר התיקון שבהם, שאנחנו לא סיפקנו להם.

לפי מבנה העולם, אנחנו היינו חייבים להעביר להם את התיקון הזה. זה דומה לאדם שאני חייב להעביר לו מיליון דולר. מדוע? מכיוון שכך בנוי העולם, בהתאם לכל התנאים. ואם אני לא מעביר לו את מיליון הדולר אז הוא בא בטענות כלפיי. ואני משיב לו, שלא ידוע לי שום דבר ואני לא מבין מה רוצים ממני.

אני פונה לקבלת עזרה לאו"ם ולכל העולם. ומדינות אחרות אומרות: "אתה יודע מה, נדמה לנו שהוא צודק". מכיוון שגם אצלם יש הרגשה דומה, אבל הם יותר מרוחקים ממני. גם הם מרגישים שאני חייב להם משהו, אבל לא מיליון דולר כמו לשכן, אלא נניח עשרה דולר, ולכן הם יכולים בינתיים לחכות.

אבל הם מרגישים שיש לי חוב שגדל כל יום וצובר ריבית והצמדה. לכן לא צריך לקוות שבפעם הבאה יבואו אלינו עם זר פרחים.

מתוך שיעור על פי "מאמר לסיום הזוהר", 23.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המלחמה שבה אין מנצחים
משרתי העולם
עם ישראל: להחיות את הקשר ההדדי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/yyiWP

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest