שני נתונים

laitman_2011-05-05_2823_us-70.jpg

המטרה שלנו היא להגיע לדבקות. כדי להשיג את המטרה הזאת, אנחנו מתקנים את הרצון האגואיסטי שלנו לאלטרואיסטי. ברצון שלנו מוטבעת הקבלה, ואנחנו הופכים אותה להשפעה. באמצעות מה? אך ורק באמצעות היחס. שום דבר אינו משתנה, חוץ מהתוספת הזאת של היחס: אנחנו רוצים שיתגלה בנו, שיתלבש בנו, שתמלא אותנו צורתו של המשפיע. וזה הכול. לא חשוב, איזה רצון יש לי, לא משנה מה מתרחש בו, העיקר והחשוב, שבו אני ארצה להרגיש את עצמי כמשפיע, כדי שהרצון והכוונה יהיו מכוונים מתוכי החוצה, להשפעה. ובזה מסתכם השינוי הרצוי. באופן כזה, הכלי והאור נשארים ללא שינוי, אלא משתנה דווקא היחס שלי: מה אני רוצה משניהם.

בדרך האדם עושה "תוספות": מגיע להכרת הרע במצב של קבלה, אחר כך מלביש צמצום על קבלת האור, על תכונת הקבלה שבו, מציב מסך, בכך שלא רוצה לקבל שום דבר ונשאר במצב של חפץ חסד, רק כדי להשפיע על מנת להשפיע, כמו שנאמר : "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". בזה האדם הופך להיות "ניטראלי", לא משתמש ברצון לקבל שלו, כמה שהוא לא יגדל ולא יתעורר בו.

בסופו של דבר הרצון מגלה את עצמו במלואו, אך האדם אינו רוצה להשתמש בו בעל מנת לקבל, ואז הופך את הצורה הקודמת להשפעה. עכשיו הוא מוכן לקבל כדי לבצע בזה השפעה לנותן. ובסופו של דבר, כל זה, זוהי עבודתו של הנברא עם שני הנתונים, שאותם הבורא שולח לו: הרצון לקבל והאור, המילוי. ומכאן בא השם "עבודה פנימית". היא כולה מורכבת מתיקון, שהודות לו אנחנו משתמשים ברצון ובמילוי באופן שונה, בצורה רוחנית.

מתוך שיעור על מאמר "החרות" של בעל הסולם, 08.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הטעם האלוקי של ההשפעה
רוצה להיות אדם? תוסיף משהו מעצמך
התוספת שלי לכיבוד המלך

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Mi8CD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest