שני ניסיונות

שאלה: מה אפשר לעשות אם החבר איבד את הדחף רוחני? ללחוץ עליו או לחכות?

תשובתי: הכנס הוא דבר כל כך מיוחד, שאסור לנו לא להעיר את החבר. במקרים אחרים אפשר היה לחכות, אבל עכשיו מזדמנת לכולנו הזדמנות ייחודית ונדירה. ולכן אם אנחנו רואים שחבר אינו מתכוון להגיע לכנס, חייבים להשפיע עליו, עד כמה שהדבר אפשרי.

מובן שאנחנו לא פועלים בכוח, אלא על ידי שכנוע. כי אחרת הוא יפספס הזדמנות ענקית שלא תחזור שוב. רק אם בסופו של דבר הוא יגיד: "תעזבו אותי, אני לא נוסע", נעזוב אותו.

נדרשים כאן לפחות שני ניסיונות. תאר לעצמך: החבר שלך מוליך את החמור שלו בדרך, ואפילו אם הוא לא חבר אלא שונא שלך, שאתה ביחסים רעים איתו (הדוגמא הזאת מובאת בתלמוד הבבלי, שנכתב בגלות, בין תקופת הבית הראשון והשני). אם החמור שלו נופל תחת עול המשא, אתה חייב לעזור לו.

אתה מוריד את המשא מהחמור, מעמיד אותו על הרגליים, נותן לו אוכל ומים, ולאחר מכן שוב מעמיס עליו את המשא. אם הוא נופל שוב, אתה חוזר על כל התהליך: פורק את המשא ומחזק את החמור באוכל ושתייה, כלומר באור חכמה ובאור חסדים. הרי החמור הוא החומר האנושי, האגואיזם. ולאחר מכן אתה שוב מעמיס עליו את המשא. אם גם בפעם השנייה הוא נופל, אתה רשאי לא לעזור לו יותר.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 28.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אני הולך לכנס!
"אם החמור שלך נפל…"
כיצד לעזור לחבר?!