דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שמלת הקסם של העתיד

שמלת הקסם של העתיד

בקריאת הזוהר אנחנו רוצים להשתתף במשחק הזה, בתסריט הזה שהזוהר מספר לנו עליו. את התסריט הזה מראים לי עכשיו: "האם אתה מעוניין להשתתף בו?", "כן, אני מעוניין לשחק בו, להיכנס לתוכו ולהיות שם".

שאלה: בזה שמשחקים תפקיד כלשהו, אנחנו מזדהים איתו. עם מה בדיוק אני צריך לזהות את עצמי, בזה שמשחק את התסריט שמתואר בזוהר?

תשובתי: ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", סעיף קנ"ה כתוב: "ולפי"ז, יש לשאול, א"כ, למה זה חייבו המקובלים לכל איש (כלומר אפילו אותנו) ללמוד חכמת הקבלה, אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם."

"פירוש, כי כל אדם מישראל (מישראל, זה מסמל שיש לאדם השתוקקות אמיתית לרוחניות), מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו' עד שיזכה להשלים מחשבתו ית' שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע. והנה כל עוד שלא זכה האדם לשלימותו (כלומר לא הגיע להשגה, לחיים בעולם העליון), נבחנים לו אותם האורות העתידים להגיע אליו, בבחינת אורות מקיפים, שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים", כמו אור פנימי.

לכן אנחנו צריכים לרצות, להשתוקק, לנסות להתקרב למה שהזוהר מספר עליו. זהו משחק, תרגיל, מאמצים, תפילה, מ"ן, לא משנה איך לקרוא לזה. אבל בכללות זה נקרא "לדעת מה שלומדים", כמו שנאמר: "וידע אדם את חוה אשתו". לדעת, זה מסמל להידבק, להתחבר עם זה.

ובינתיים אני לא התחברתי עם הרוחניות, אבל רוצה ומשתוקק, וזה נקרא "משחק". אני מתאר לעצמי שאני כבר נמצא שם. אם אני לא משתוקק, אז אין שום דבר. במידת ההשתוקקות שלי, האור שמאיר באופן קבוע, פועל ומשפיע עליי יותר, מפני שאני נמשך אליו. באותה המידה, שבה אני מעורר בתוכי את הרצון להתקדם קדימה, הוא משפיע עליי יותר. אני מזמין את הפעולה שלו ואילו הוא קבוע. אני מעלה את הרגישות שלי אליו. אני מתאר אותו לעצמי בצורה ברורה יותר וכבר נמצא שם: "מה זה? איך זה?". אני משחק את המשפיע, האוהב, שמחובר עם האחרים. בזכות זה שאני כאילו כבר שם, האור העתידי מאיר עליי.

שאלה: אני משתוקק להיות שם. אבל מה מסמנות עבורי המילים של הזוהר בתסריט הזה? מה הוא תפקידן?

תשובתי: אלה הם החיים העתידיים שלך. בינתיים המילים האלה לא מסמלות עבורי כלום. אבל מה עוד מחברי הזוהר יכולים לומר לך? הם הרי צריכים לכתוב לך משהו מהחיים האמיתיים.

העולם הרוחני, זה לא עולם של גופים, אלא עולם של נשמות, כלומר של רצונות השפעה שנמצאים בקשר הדדי ביניהם. רצונות ההשפעה האלה שנמצאים בקשר הדדי זה עם זה, בונים מערכת קשר ביניהם. עד כמה שהקשר ביניהם דומה לאור, במידה הזאת האור נמצא ביניהם.

מה היא ההצגה הזאת? כל אחד, כמו נשמה, כלומר כמו הרצון להשפיע שלו, נמצא ברשת הקשר הזאת, באנושות המתוקנת הזאת, שאותה אנחנו רוצים לגלות. כי היא קיימת ואנחנו רק צריכים לגלות אותה. גמר התיקון, מצב הג' כבר קיים.

לכן אני צריך לתאר לעצמי את המצב המתוקן שלי ולשחק אותו, כלומר להשתוקק אליו. אני משתוקק אליו, וכולי כבר נמצא שם. להשתוקק, זה אומר לרצות לדעת מה שלומדים, להיות דבוק עם זה, להתלבש בזה. אני לא יודע מה זה, אבל מדובר עליי, על המצב הפנימי שלי. מדובר על המהות הנצחית הפנימית שלי ולא על הגוף המתכלה הזה. אני רוצה לגלות אותה, לחיות בה. היא קיימת, אך המודעות שלי לא דבוקה איתה. אני רוצה להידבק איתה, להיכנס לתוכה, כאילו שיש לי שמלה שתלויה בארון ואני רוצה ללבוש אותה. ואז אני אחיה במהות הנצחית שלי. כי מה שאתה לובש, זה מה שאתה. הלבוש הגשמי שלך, זה בעולם הזה. לובש את ה"שמלה" הזאת, כלומר באור של השפעה, באור ה"בינה", ב"אור חסדים", ואז אתה נמצא בעולם הבא. תתאר לעצמך אגדה כזאת, זה הכול.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 10.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
על הגל של ספר הזוהר
מי אתם, בעלי הזוהר?
להשתוקק לקראת האור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lowY8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest