קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אין שׂמחה גדולה יותר מהתרת הספקות, הרי הספק מגיע מההבדל (ההפרש) בין הקבלה להשפעה, האור והרצון. אם אני מסיר את ההבדל הזה ומביא אותם לאיחוד, לחיבור, אין תענוג גדול יותר מאשר המיזוג ביניהם.
שני הדברים האלה, המנוגדים מלכתחילה כפי שהיה נדמה לי – פתאום מתחברים, מגיעים להבנה, לשלום, וזה מביא להתפרצות של שמחה. כך אני בנוי, אני מרגיש מזה תענוג. תענוג הוא תוצאה מהופעת האור בכלי הרוחני, הרצון. והאור יכול להתגלות ולהופיע, רק במידת ההתאמה בינו לבין הרצון.
אז מה אני מרגיש? את הרצון שלי? – לא! אור? – לא! אני מרגיש את שיתוף הפעולה ביניהם, או כייסורים, או כתענוג.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 05.08.2010
רשומות קודמות בנושא:
המילוי הוא המסך והאור החוזר
האור בתוכי ולא מחוץ לי
משחק של אור וכלי
===== מה ההסבר ברוחניות, כאשר לפעמים קשה לי יותר ב"עשייה" מאשר ב"כוונה"( עצלנות או תירוצים אחרים), ולא ב"כוונה" מאשר ב"עשייה", הנידונים בשיעורים???=====
===== בתור אישה, מה לעשות עם קנאה לגברים, על זה שהם גברים ואני לא ( צורת ההתחברות הנדרשת מהם)? במיוחד בכנסים – בחלק התרבותי !?=====
===== מה חשוב יותר בכנסים: להתחבר עם הקבוצה האזורית או כלל הקבוצות?======
===== מה לעשות, אם תחילת כל יום אמורה להיות "אם לא אני לי – מי לי",כאשר אצלי באופן קבוע יוצא הפוך: מילוי טוטלי מ"כיצד להכנים אור לחייהם של אוהביי, ורק בסוף רצון להגדיש זמן לעצמי ולרוחניות שלי???=====