דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שמחת ההחלמה מהאגו

שמחת ההחלמה מהאגו

הרצון לממש את מטרת החיים שלנו הוא שווה ערך ל"קיום התורה", לרכישת הנשמה או למימוש חכמת הקבלה. כל אלה הם היינו הך. בחכמת הקבלה, "אדם" נקרא, מי שדומה לבורא. הבורא כולו השפעה ואהבה.

כשאני מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה ולעבוד בקבוצה, אני בודק את עצמי, ואז אני מגלה שאני חושב רק על עצמי. אני בנוי בצורה אגואיסטית וזה נורמלי, כי הבורא ברא "יצר רע" באדם.

ואם אני גיליתי את זה, אז זה כבר הישג, הכרה, כי אני הבנתי שאני אגואיסט מוחלט, שכולי עם כוונה "על מנת לקבל". אדם רגיל לא יסכים עם זה, כדי להבין זאת חייבים ללמוד ולמשוך את המאור המחזיר למוטב.

כשאני מגלה את האגו שלי, אני מתחרט על מעשיי, זה נקרא "תקופת הסליחות" לפני ראש השנה. אני מגלה שכולי מקולקל. בצורה כזאת אני משיג את החלק הראשון של המשפט "בראתי יצר הרע". ובהמשך נאמר, "בראתי תורה תבלין". לכן, אני מתחיל לחפש כיצד אפשר להשתנות.

הכוונה שלי להשתנות נקראת "ראש השנה". במקום פרעה אני מכתיר את הבורא כמלך ומשתמש בכוח ההשפעה והאהבה שלו כדי לתקן את עצמי. ראש השנה הוא הרצון לתקן את עצמי ולהשיג מדרגה חדשה, ללמוד לאהוב.

לשם כך אני חייב לבדוק ולמיין את כל תרי"ג הרצונות שלי, זה נקרא "עשרת ימי תשובה" בין ראש השנה ויום כיפור. כמובן שאני בודק את היחס שלי לזולת ולא הרצונות הגופניים הרגילים לאוכל, שינה וטיולים.

אני בודק האם יש בי השתוקקות כלשהי לטובת הזולת, אבל אני מגלה שאין! אפילו אם אני נותן למישהו, אז זה רק לתועלת עצמית. כך אני מגיע ל"עשרת ימי תשובה" שבהם אני עושה פעולות מיוחדות שמושכות אליי כל יום אור מיוחד. בעזרת האור אני ממיין את הרצונות שלי ומבדיל בין הרצונות שאפשר לתקן ובין אלה שאי אפשר לתקן.

כתוב, שהתשובה היא "תשוב ה' לגבי ו'", כלומר, "מלכות" (הספירה החמישית ה') תשוב לגבי "זעיר אנפין". ה"מלכות" היא הרצון לקבל שלי, ו"זעיר אנפין" מסמל את הבורא. אני בודק באילו רצונות בי ועד כמה אני מסוגל להשתמש "על מנת להשפיע לזולת" ולא לעצמי. זה נקרא "תשובה שלמה", כלומר, בדיקת הלב שלי ביחס לזולת, שמראה עד כמה אני דומה לבורא.

לכן נאמר, "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים". הרי צדיק גמור כבר הגיע לדרגת תיקון מסוימת, ובעל תשובה עולה כל פעם יותר ויותר לקראת הבורא.

עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים הם אבחון עצמי, בדיקה של כל עשרת הספירות שלי (תרי"ג הרצונות) שאחריה אני מוכן לתיקון, רוצה להיות בכל הכוח דומה לבורא. אני "בעל תשובה", ועכשיו ברור לי אילו רצונות אני מסוגל לתקן ואילו לא. עם האבחנה הזאת אני מגיע לחג סוכות, לאורות שמתקנים בי את כל הרע לטוב.

אחרי חג הסוכות מגיע חג שמחת תורה. כי התורה היא המאור המחזיר למוטב, ואני משתמש בו כדי להחזיר את עצמי למוטב. בעשרת ימי תשובה אני רציתי להשיב ה' לגבי ו', כלומר להשיב את עצמי לבורא, ובסוכות אני מממש את הפתרון הזה, אני משתמש בכל התורה ונעשה דומה לבורא.

היום השמיני של סוכות נקרא "שמיני עצרת", שבו אני עוצר את התיקון שלי כי אין לי יותר מה לתקן ואני נכנס לחג "שמחת תורה" מתוקן לגמרי.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 439, 30.09.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/yl1iR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest