דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שמאל דוחה וימין מקרבת

שמאל דוחה וימין מקרבת

כנס הערבות העולמי, שיעור מס' 4

בעל הסולם, מאמר "אין עוד מלבדו": "הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כוח אחר בעולם", אין סמכות אחרת מלבד הכוח העליון האחד, בשום מקרה, אפילו הפעוט ביותר, ולא בכל הבריאה בכללותה, "שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה", כלומר מכחישים את שליטתו של הבורא עליי, "הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך".

אנחנו מתבלבלים כשאנחנו חושבים שכביכול נמצאים מסביבנו החברים, הקבוצה, האנשים, העולם הגדול וה"שליטים" שלו, ואפילו אני עצמי יכול להחליט כך ולא אחרת. אך למעשה, הכוח העליון הוא זה שרוצה שאחשוב שאני שולט על משהו ושישנם אנשים אחרים ושליטה אחרת חוץ ממנו.

"וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון". כלומר, גם הדברים שנראים לנו רעים לכאורה, כמו דחייה מהרוחניות, מהדרך, מהקבוצה, כשאני שוכח את המטרה ולא רוצה אותה, כשאני חושב שהקבוצה אינה רוצה אותי – כל הבעיות הללו נובעות מאותו הכוח היחיד ששולט על הכול, בין אם אני מזהה את זה ובין אם לא. הבורא שולט גם בעולם החיצוני וגם בתוכי, בכל המחשבות והרצונות שלי.

אני רוצה להתקדם, להתכלל בקבוצה, כדי שדרכה אני אגיע לכוח העליון. אני רוצה לגלות אותו, לדבוק בחברים ולגלות בתוכם את האור העליון, את תכונת ההשפעה. אך גם אם אני משתוקק לכך בצורה הישירה, הכנה ביותר, מכל הלב, אז בכל זאת, דווקא בנקודות האמיתיות ביותר, שאני בקושי מגיע אליהן מדי פעם, אני מרגיש ירידה ובלבול. אני לפתע סוטה מדרך הישר.

אני מבין שאם הייתי מתקדם בכיוון אחר כלשהו, היו מחזירים אותי לדרך הישר. אבל לא, דווקא כשאני כבר נמצא על הדרך הישרה – שם אני מקבל סטייה ונפילה.

האדם נדחה מהמטרה, מהקבוצה, הוא לפתע מתבלבל ומאבד את הרצון. נדמה לו שגם החברים לא בסדר, וגם הדרך לא נכונה, ובכלל כל המערכת הזאת אינה עובדת, ולא ברור מי בכלל השיג והגיע לעולם הרוחני. אך דווקא בזכות הדחייה הזאת הוא רוכש רצון שלם.

וזה דווקא מה שחסר לנו. עכשיו יש לי השתוקקות קטנה לרוחניות, אבל אני לא מרגיש שזה לא מספיק. כל אחד חושב שהלב שלו עכשיו יתפוצץ והוא מוכן להכול! אך למעשה, כדי להגיע לעוצמה הרוחנית אנחנו זקוקים למתח פנימי הרבה יותר גדול, לרצון פנימי, לצמא גדול.

ועל מנת להגדיל את ההשתוקקות שלנו עד למידה המספקת, אנחנו מקבלים את הדחייה, כדי לרכוש את הרצון השלם וההבנה שאי אפשר ללא עזרת הבורא.

עלינו להגיע לצעקה שתעבור דרך האיחוד שלנו, דרך החיבור, ותהיה מכוונת לבורא, עם הבקשה שהכוח העליון, המאור המחזיר למוטב, כוח ההשפעה הכללי שמקיף את הטבע כולו – שהוא יעזור לנו! שיתקן את החלק היחיד האגואיסטי שלי בתוך הטבע וימשוך אותי קדימה.

אחרת אני רואה שאני אבוד. כלומר, עליי להגיע למצב שבו אראה שעשיתי את המקסימום שיכולתי למען החיבור שלי בקבוצה, שהשקעתי את כל המאמצים כדי להגיע לקשר עם החברים שיחד איתם רציתי להגיע לקשר עם הבורא, לגלות את כוח ההשפעה, שישלוט בנו וימלא אותנו בתכונה המיוחדת הזאת.

וכאן חסרה לנו הצעקה המשותפת לבורא, לכוח העליון. עלינו להרגיש אבודים עד כדי כך שתספיק לנו צעקה אחת ויחידה. אך היא צריכה להגיע באמת ממצב של ייאוש, ממצב שבו אנחנו רואים שללא עזרת הכוח העליון לעולם לא נצליח.

מתוך שיעור מס' 4 בכנס הערבות העולמי, 07.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אל תפחד לעשות את הצעד הבא
מה זאת אומרת "ללכת בדרך השם"
מי יעזור לי?…

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest