קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם אפשר לקבל תגובה מהקבוצה למאמצים שלי בביטול עצמי כלפי החברים? האם יש סימן כלשהו שמאשר את העבודה שנעשתה?
תשובה: אתה מקבל דעות, רצונות ומחשבות, אבל, יחד עם זה, אתה עושה הפרדה, הם לא שולטים עליך. אתה תופס את הדמות המאוחדת – מחשבה, רצון, כוונה, ומתחיל למיין את הנתונים. לפי אילו קריטריונים, באמצעות איזה כלים אני שופט את עצמי ואותם? איך אני מחבר את החלקים, מפריד אותם, או מרכיב אחד על השני? בהתאם לאיזה תכנית?
איך אני יכול לממש את הקליטה שלי? איך להתחבר בצורה נכונה לסביבה? איך להיות בטוח שכתוצאה מהבירור הזה, ההשוואה הזאת איתם לפי הדעות, הרצונות והכוונות, אני לא אשלה את עצמי, לא אשקר לעצמי? איך אני יכול להיות מומחה, אומן אמיתי באנליזה, "שמאי". עם איזה כלים למדוד? העיקר שאני אהיה ניטרלי. שיהיו לפניי אפילו דברים שקריים, צריך שאני אהיה אובייקטיבי בצורה מקסימלית כלפי הפרטים.
ואז, מחוסר ברירה אתה זקוק בבורא. הכול נמצא לפניך חוץ מדבר אחד, אתה לא יודע כיצד לגשת לעניין. אתה לא בטוח מאיזו זווית אתה מסתכל, אתה לא מבין מה שולט בך, מה מחייב אותך להסיק מסקנות כאלה או אחרות…
השאלה הזאת על עצמי, זה כבר סימן טוב. אף על פי שאתה מרגיש מצב לא נעים, מבולבל, אבל אתה כבר לא מסתכל החוצה, לא נותן משמעות לתנאים החיצוניים, אלא מביט לתוך הפנימיות, מנסה לברר איזה פנימיות נמצאת בך, שקובעת את הדעות שלך, ההחלטות ושיקול הדעת.
ומי שמסיים את העבודה הוא "פסק הדין" הסופי של הבורא.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 21.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
קולן לכוונון המיתרים הלא מכוונים של הנשמה
הקריטריון להתקדמות הוא תמיד אחד
אומנות הביטול העצמי
