דף הבית / חכמת הקבלה / פרשת השבוע / שם הבורא בן ארבע אותיות

שם הבורא בן ארבע אותיות

"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (נשא, ו', כ"ז).

אמירת השם, היא גילוי המהות של שם בן ארבע האותיות של הבורא. כמו שחותמת מוטבעת על שעווה ומטביעה את חותמה, כך גם הבורא מטביע את התכונות שלו באדם בצורה הפוכה. והאדם צריך לתקן אותם, כך שהופך אותן להידמות לבורא.

וזהו שיתוף הפעולה ההדדי בין בעל הבית והאורח, כשאני, בהיותי אורח, צריך להטביע בתוכי את הרצונות של בעל הבית. אני צריך לקבל את כל הכיבוד שהוא נותן לי, כדי שהוא יוטבע ויחקוק בי את השם שלו, כלומר את היחס  של בעל הבית אליי. וכשאני מרשה לעשות זאת, מפני שאני רוצה שהיחס שלו, התכונה שלו, תיכנס לתוכי, אני מקבל זאת וכך מתקשר איתו. מתרחש איחוד של החלקים הזכרי (הבורא) והנקבי (הנברא, הרצון לקבל) אחד בתוך השני, כמו חותמת שנכנסת לתוך בסיס רך ומשאירה את החותם שלה.

שאלה: למה חל איסור לומר בקול רם את השם בן ארבע אותיות של הבורא?

תשובתי: לומר בקול רם את שמו משמע, לגלות את הבורא. הגילוי מתרחש רק בתוך האדם, הוא לא מסוגל להעביר את ההרגשות שלו לאף אחד אחר. בחכמת הקבלה המילה "אסור" מסמלת "אי אפשר". אתה לא יכול לגלות עד כדי כך את הבורא, כדי לומר את שמו. אפשר רק לספוג אותו, לקלוט, לקבל צורה שהוא לגמרי מוטבע בכל החומר שלך, בכל הרצון שלך, ומשאיר חותם (הטבעה) מההשפעה שלו. זה אומר, שביחס לשם בן ארבע אותיות שלו "י – ק – ו – ק", אתה לגמרי הולך לכיוון ההפוך, כלומר לא מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה.

במילים אחרות, עשר ספירות דאור ישר מתחברות עם עשר ספירות דאור חוזר לאחד יחיד שלם. והמצב הזה נקרא מטרת הבריאה. אבל כל עוד התכונות שלו לא הושגו, אסור לבטא את השמות שלו. אפילו השם שמקובל על כולם כמו "א-ל" נאמר כ"קל", כדי להדגיש אליו את הכבוד שלנו. כי גם בעולם שלנו אנחנו לא קוראים לאבא שלנו בשם שלו, אלא פונים אליו: "אבא". זה סימן של כבוד כלפי אדם שמיוחד עבורנו, וכך אנחנו מבדילים אותו ממיליארדי בני אדם. אותו הדבר גם ברוחניות.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 28.1.2015

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/hIvdz

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest