קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה קורה לאינדיבידואליות של כל אחד, בזמן האיחוד לקבוצה העולמית? האם לבורא איכפת מהתכונות שלנו כאשר הוא מפריד בינינו, מחבר אותנו, דורש איזו יגיעה מאיתנו? או שאין לכך שום חשיבות?
תשובתי: תאר לעצמך, שפעם היה גוף והוא נשבר לחלקים קטנים. איך אפשר עכשיו מכל החלקים האלה ליצור את אותו הגוף?
כל אחד מאיתנו אחראי לאיזה חלק מסוים בגוף הכללי הזה, שנקרא "אדם הראשון". אני חלק קטן מהכבד שלו, אתה חלק קטן מהריאות שלו, מישהו אחר חלק קטן מהלב שלו וכולי.
אז איך אנחנו יכולים לשנות את היסוד שלנו? זה בלתי אפשרי!
לכן כל אחד צריך להישאר עם התכונות ההתחלתיות שלו. הוא נשאר עם האופי שלו, עם כל התכונות המולדות, זה הכול אישי שלו. דווקא הודות לאינדיבידואליות הזאת הוא מבטא את עצמו.
רק שכל התמונה הנפלאה הזאת מורכבת דווקא מהניגודים, מההבדלים בזה שכל אחד מאיתנו אחר לגמרי, מאשר החבר שלו. ולכן הם כולם יכולים להתחבר ביניהם ובחיבור הזה להשיג כזאת תרכובת, כזה גוף כללי שיהיה מושלם דווקא הודות לכך שכל אחד משלים את האחר. בשום פנים ואופן הם לא צריכים להיות זהים.
מהאדם נדרש רק דבר אחד, להתחבר עם האחרים בהשפעה לכל השאר! על ידי הקיום של התנאי הזה, כל אחד מממש את עצמו באופן אינדיבידואלי כלפי האחרים. ומזה יוצא כלי אחד אינטגרלי שלם ענק.
מתוך שיעור יסודות הקבלה, סיביר מאחדת את העולם, 11.11.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תפספס את ההזדמנות שלך!
עוגה מפוררת
האנושות זו קבוצה אחת
