שליח בלתי מורגש של הבורא

ספר הזוהר. הקדמת ספר הזוהר, סעיף 85:

"והעניין ההוא של מוליך חמוריהם, המחמר אחריהם, הוא הסיוע לנשמות הצדיקים, הנשלח להן ממרומים, בכדי להעלותן ממדרגה למדרגה.

כי לולא הסיוע הזה, שהקב"ה שולח לצדיקים, לא היו יכולים לצאת ממדרגתם ולהתעלות יותר למעלה. ולכן לפי מעלתו ומדרגתו של כל צדיק, שולח לו הקב"ה נשמה גבוהה ממרומים המסייעת לו בדרכו."

אפשר לומר, שהעזרה הזאת, זה אותו המאור המחזיר למוטב. ו"הקב"ה", זה האור הכללי דאין סוף ששולח כלים לאדם. משום שכדי לעלות למדרגה הבאה חייב להיות "לבוש" חדש שמגיע, במקרה שלנו, דרך המורה.

כך או אחרת, כל מ"ן (בקשה) עולה עד אין סוף, ורק משם מגיע האור, אפילו עבור התיקון הקטן ביותר. כי במדרגות עצמן אין שום דבר, כי כל המדרגות וכל העולמות נמצאים במצב של "חפץ חסד".

מה שנוגע לאלה שמעלים בקשה, אז הם נקראים "נשמות הצדיקים" ומקבלים סיוע מנשמה מיוחדת, יותר גבוהה, שנקראת "מחמר", כלומר רצונות.

לכן, "צדיק", זה אדם שרוצה לעלות מהמצב הנוכחי למצב של השפעה יותר גבוהה, למדרגה יותר גבוהה. ובהתאם לדרגה שלו הוא מקבל בתור סיוע נשמה מיוחדת שמיועדת רק לפעולה הזאת. לפעולות אחרות יבואו מהבורא כבר שליחים אחרים. המקובלים תיארו זאת בצורה מטפורית שהבורא מחליף "אותיות" או תכונות לביצוע משימה מסוימת.

אבל בכל זאת, "מוליך החמורים" זו נשמה גבוהה, שעל ידה עוצמת הרצון של הצדיק שעולה ממצב למצב, משתלבת עם הטיב של העלייה הזאת, עם אותה הדרגה שבה נעשית העבודה. ולכן כל פעם לאדם נשלחת לעזרה נשמה אחרת. לכל פעולה יש שליח משלה.

"והנה בתחילה, אין הצדיק מכיר את הנשמה ההיא כלל, ונדמה לו, שהיא נשמה נמוכה ביותר, שנתלוותה עימו בדרך. וזה נקרא עיבור נשמת הצדיק."

נדמה לנו, שהקבוצה והמורה והפעולות הם לא כל כך חשובים. אנחנו מזלזלים בהם, כלומר אנחנו מזלזלים באמצעי היחידי והמיוחד שנשלח מלמעלה. עם הזמן, האמצעי הזה מאבד יותר ויותר את ערכו בעינינו, ונראה לנו יותר ויותר פשוט ונבזי. ובאמת, מי מתחשב באיזה מוליך חמורים? מה אכפת לנו מאיזה נהג מונית שלוקח אותנו לאירוע חשוב?

ורק אחר כך אנחנו מתחילים להבין את תפקידו…

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מוליך ה"חמור" שלי
מוליך החמורים
תבקש את ה"מחמר" לעזרה