קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תקציר שערכתי למאמרו של בעל הסולם "שכל הפועל"
כל אדם מחויב להשיג שורש נשמתו, כי שתכלית הנברא היא דביקות במידות הבורא, שהן הספירות. וזה שכל הפועל, מנהג ומודד לכל אחד השפעה טובה מה'.
אם זה שכל ולימוד, למה נקרא זה דביקות בה'? כי בכל פעולה נשאר שכל הפועל אותה, כמו שבשלחן מושג שכל של הנגר. והמסתכל בפעולה, וחושב בשכל הטמון בה, מתאחד עם שכל הפועל.
כי אין חתך בין הרוחניים אפילו שבאים בגופים מחולקים, ושכל שבהם אי אפשר לתאר חולק, כי הרוחני לא נבדל. והבדל ברוחניים בתוארם משובח\מגונה ובהרכבות. כי שכל המחשב בפיזיקה לא ידבוק במחשב חכמת בוטניקה, ורק בזה יבדלו הרוחניים איש מרעהו. אבל כששני חכמים מחשבים בחכמה אחת ושיעור אחד במידת השכלתם, אז ממש מאוחדים המה.
ולכן שאחד מחשב בפעולת חברו ומשיג את השכל מהחכם הפועל אותה, נמצא ששניהם מדודים בכוח ושכל אחד, ומאוחדים.
ולכן כפי הכלל, שהשכל שבמדברים הוא הכוח היותר מותאם שבין הבורא לנבראיו, והוא האמצע, שהאציל ניצוץ אחד מהכוח הזה, אשר ע"י אותו הניצוץ הכול שב אליו.
כלם בחכמה עשית. שברא העולם בחכמתו. לכן המשיג האופנים, שבהם ה' ברא את העולם, נעשה דבוק בשכל הפועל אותם, נמצא שדבוק בבורא.
לכן תורה היא שמותיו של ה', ששיכים לנבראים. שמשיג ע"י תורה שכל הפועל, כי בתורה הבורא מסתכל שברא העולם. והארה שמשיג בבריאה, ונדבק בשכל הזה תמיד, נמצא שדבוק בבורא.
לכן הראה לנו ה' את כלי אומנותו, שלא לברוא עולמות אנו צריכים, אלא לראות סדריו, שנדע, איך להתדבק בו, שזהו "הדבק במידותיו".
