שיעור כשינוי של מצבים

שאלה: בהפצת חכמת הקבלה אתה מעביר הרצאה או נותן שיעור. איך אתה מרגיש את הקהל שיושב מולך וכמה אתה יכול לתת להם?

תשובתי: שיעור מאוד נבדל מהרצאה, מפני שהרצאה זה משהו יותר מופשט, כאשר אתה, כמו ממשפך, משקה את כל הפרחים ללא הבחן, והם גדלים כל אחד בפני עצמו במידת היכולת שלו.

ואילו השיעור זה משהו מדוּד, כאשר אני לוקח רמה ממוצעת, נכנס לתוכה ועושה מעצמי שתי מדרגות: מדרגה פנימית (לא אישית שלי, אלא משותפת) ומדרגה חיצונית. מדרגה חיצונית, מועברת יותר בשפת העם, ומדרגה פנימית, בשפה של אלה שעברו משהו מאותו המצב שעליו מדובר.

שאלה: האם אתה מרגיש את הסָף, כמה אתה יכול לתת בשיעור זה או אחר?

תשובתי: לא, כאשר אני מדבר ברמה כזאת, אני לא מפחד. ראשית, בתוכי אני בכל מקרה מסתתר, ואפילו הרמה הפנימית שלי היא בכל מקרה לא שלי.

שנית, אותו אופן ההצגה שאנו דבקים בו, אינו מזיק. הוא יכול במקצת להרתיע את האדם בזה, שהוא עדיין לא מתמצא, איך בתוכו מתחלפות ההרגשות ומתרחשים כל מיני שינויי המצבים.

הוא צריך לעבור ממצב אחד לאחר ולהרגיש שהוא נמצא בתוך עולם שלם שיש בו מקום לכל מה שאנחנו מדברים עליו, והוא, כנקודה מרכזית, צופה וסדרן, מבצע את כל זה.

יש לא מעט אנשים שלא יכולים לכוון את עצמם בכזאת צורה. יש להם תגובות אחרות, יותר גסות ויותר איטיות, על מה שאנחנו לומדים. לכן יוצא, שמישהו בזמן ההרצאה במשך עשר דקות מרגיש שניים שלושה מצבים, ומישהו אחר עשרים שלושים מצבים.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 02.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שייכות לאיבר רוחני אחד
מכל תלמידיי השכלתי
לשמוע ולהקשיב למורה