קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
פרשת השבוע: פרשת "בֹּא", זוהר לעם, קטעים נבחרים
להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:
פרשת השבוע – פרשה "בֹּא"
תקציר הפרשה:
בפרשה הקודמת, פרשת וארא, הוזכרו שבע מתוך עשר המכות שהטיל הבורא על מצרים.
בפרשת בא, בעקבות המשך סירובו של פרעה לשחרר את בני ישראל, מטיל הבורא על מצרים 2 מכות נוספות – ארבה וחושך.
פרעה מסרב לשחרר את בני ישראל, ואומר למשה: לך מעלי הישמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות.
משה עונה לו: כן דיברת, לא אוסיף עוד ראות פניך.
הבורא אומר למשה שלאחר המכה האחרונה פרעה ישחרר את בני ישראל.
בני ישראל מתחילים להתכונן לקראת המכה העשירית – מכת הבכורות, ומשאילים מהמצרים כלי כסף, כלי זהב ובגדים.
הבורא מפרט בפני משה את דיני קרבן פסח, שיחולו על בני ישראל בזמן מכת הבכורות, ובני ישראל מבצעים אותם:
לקחת שֶׂה זכר בן שנה, לשחוט אותו בין הערביים, לקחת את הדם שלו ולמרוח על שתי המזוזות ועל המשקוף שבבתים שבו הוא יֵאָכֶל, ולאכול אותו עם מצות ומרורים, והיום הזה יהפוך לזיכרון ותחגגו אותו כחג.
בחצות הלילה חלה מכת הבכורות, והיתה צעקה גדולה במצרים.
לבסוף, פרעה מזרז את בני ישראל לצאת ממצרים!
עִם בני ישראל יצאו גם – ערב רב, צאן ובקר מִקְנֶה כבד מאוד.
לאחר 430 שנה, יצאו בני ישראל ממצרים.
***
קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":
1. "כל בכור, אפילו. בכור הוא בחינת חכמה. וכל בכור, יורה שאפילו מדרגות עליונות ותחתונות נשברו משליטתם. כל אלו המדרגות השולטות מכח החכמה שלהם, שהיא חכמת מצרים, שכתוב, כל בכור בארץ מצרים".
פרשת "בא", מאמר "ויהי בחצי הלילה", אות קי"ח
2. "לא יצאו ישראל ממצרים, עד שנשברו מממשלתם כל השרים שלהם למעלה, ויצאו ישראל מרשותם, ובאו לרשות הקדושה העליונה בהקב"ה, ונקשרו בו. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. שהוצאתי אותם מרשות אחרת, והבאתי אותם לרשותי".
פרשת "בא", מאמר "שה לבית אבות", אות קס"ה
3. "כל הזמנים והחגים והשבתות כולם הם זכרון ליציאת מצרים. ועל זה עומדים כולם. ואם זה לא היה, לא היה השמירה של הזמנים החגים והשבתות. ומשום זה, לא כלה זכרון מצרים מכל הזמנים והחגים והשבתות. דין הזה של יציאת מצרים הוא יסוד ושורש התורה, וכל המצות, וכל אמונה השלמה של ישראל. ולפיכך נזכר יציאת מצרים הרבה פעמים בתורה".
פרשת "בא", מאמר "ויהי בחצי הלילה", אות קכ"ד
4. "כל אדם המספר ביציאת מצרים. וְשָׂמֵחַ בספור ההוא בשמחה, עתיד הוא לשמוח עם השכינה לעולם הבא, שהיא שמחה מכל צד, שזה הוא אדם השמח באדונו, והקב"ה שָׂמֵחַ בספור ההוא שלו.
בה בשעה מקבץ הקב"ה את כל החבורה שלו, ואומר להם, לכו ושמעו הספור של השבח שלי שמספרים בני, ושמחים בגאולתי. אז מתקבצים כולם ובאים ומתחברים עם ישראל, ושומעים ספור השבח, ששמחים בשמחת הגאולה מאדונם, ובאים ומודים להקב"ה, על כל אֵלו הנסים והגבורות, ומודים לו על עם הקדוש שיש לו בארץ, ששמחים בשמחת הגאולה של אדונם".
פרשת "בא", מאמר "לספר בשבח יציאת מצרים", אותיות קע"ט, ק"פ
