קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
פרשת השבוע: פרשת "נח", זוהר לעם, קטעים נבחרים
להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:
פרשת השבוע – פרשה "נח"
תקציר הפרשה:
בפרשה מסופר שבני האדם חוטאים בעולם, ולכן הבורא מביא על העולם מבול.
נוח היה "איש צדיק תמים בדורותיו", ולכן הוא נבחר לשרוד את המבול.
נוח בנה תיבה, שבה הוא צווה לשהות בזמן המבול, הוא ומשפחתו, וזוגות זוגות של בעלי חיים.
לאחר גשם שנמשך ארבעים יום וארבעים לילה, פסק המבול.
נוח שלח עורב לבדוק את המצב מחוץ לתיבה, ואחר כך שולח יונה שחזרה עם עלה זית בפיה, והדבר סימל את שקיעת המים.
הבורא כורת ברית עם נוח ומשפחתו, שהמבול לא יחזור, והאות לברית היא – קשת בענן.
בסיום הפרשה מסופר על "מגדל בבל".
לאחר בריאת העולם, בני האדם היו מלוכדים ודיברו באותה שפה,
הם החליטו לבנות מגדל גבוה שראשו בשמים, הבורא לא רצה בכך והחליט לבלבל את שפת בני האדם כך שלא ישמע איש את רעהו, ולפזר אותם ברחבי כל הארץ.
***
קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":
1. "אבל אם לא חטא אדם, ולא נגרש מגן עדן, היה עושה תולדות מצד רוח קודש הקדשים כמלאכים העליונים. והיו חיים לדורי דורות, כמו שהוא למעלה. כיון שחטא והוליד בנים מחוץ לג"ע, ולא זכה להוליד אותם מגן עדן, לכן לא נתקיימו, אפילו להשתרש בעולם הזה. עד שבא נח ונכנס בהתבה, ומהתבה יצאו כל דורות העולם, ומשם נפוצו לכל ארבע רוחות העולם".
פרשת "נח", מאמר "אלמלא חטא לא הוליד תולדות", אות ל"ח
2. "לאחר המבול, לא אוסיף, כי עתה שכבר נשלם גילוי הרע, כבר אין לי צורך עוד להוסיף אש כדי לגלות הדין, כי כבר נגלה הרע כל צרכו. כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואין לכעוס עליו. וכל העונשים של הקב"ה המה רק תיקונים בלבד".
פרשת "נח", מאמר "וירח ה' את ריח הניחוח", אות רמ"ג
3. "וירד ה' לראות. ירד שם הקדוש הזה, להסתכל במעשיהם בהבנין שבנו. והם היו מדברים בלשון הקודש אל כל מדרגות הקדושות, שעשו השבעות, והיו מצליחים. כיון שירדה הקדושה, נתבלבלו כל אלו מדרגות, העליונות ירדו, והתחתונות עלו, ולא היו עומדים בדרך הישר כמו שהיו. וע"כ לא יכלו עוד לעשות השבעות, כי השמות נחלפו להם. ואח"כ בלבל לשונם בע' לשון, ונתפזרו לכל רוחות העולם".
פרשת "נח", מאמר "סתרי תורה", אות שנ"ב
4. "בשעה שהים קופץ בגליו, והתהומות עולים ויורדים, הקב"ה שולח חוט אחד של חסד מצד הימין, ומושך בחזרה את גלגליו, וכעסו שכך, ואין מי שישיג אותו.
כשנוקבא מקבלת חכמה, נקראת ים. כשנוקבא מקבלת מקו שמאל בלבד, שהיא שפע החכמה בלי חסדים, אז מתרוממים גלי הים. שהוראתם לשון גילוי, כי רומז שמימי החכמה עולים ומתגלים וניתנים להשגה. אמנם אין הים יכול לקבל חכמה בלי חסדים. וע"כ הגלים חוזרים ויורדים. כי עולים להתגלות, ומיד יורדים ונעלמים מהשגה, מחוסר חסדים.
ונבחן משום זה שהים זועף, שמתאמץ להעלות מימיו בכח גדול. וכן חוזר ויורד בכח גדול. וחוזר חלילה בלי הפסק. וזה נמשך עד שבא קו אמצעי, וממשיך קו הימין, שהוא חסד, ומלביש החכמה שבשמאל בחסדים שבימין. ואז חוזרים הגלים למקומם וזעפו של הים נשקט. כי עתה מאירים החכמה והחסדים יחדיו בכל תקוניהם בשלימות הנרצה".
פרשת "נח", מאמר "ויזכור אלקים את נח", אות רי"ז
