דף הבית / קבלה לעם / ספר הזוהר / שיעור זוהר, פרשת השבוע, 24.04.13

שיעור זוהר, פרשת השבוע, 24.04.13

parashat-hashavua-70.jpg

פרשת השבוע "אמור", זוהר לעם, קטעים נבחרים

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:

פרשת השבוע – פרשה "אמור"

תקציר הפרשה:

הפרשה פותחת בדיני הכוהנים.
· אסור לכוהנים להתקרב למת, אלא רק לאנשים הקרובים אליו מותר לו להיטמא.
· אסור לכוהנים לגלח את ראשם וזקנם, ואסור לעשות בגופם נזק כלשהו.
· אסור לכוהנים להתחתן עם גרושה, אלמנה או זונה – אלא רק עם אישה בתולה!
· לכוהן הגדול אסור להיטמא גם לקרובים שנפטרו.
· כוהן שהוא בעל מום לא יחשב לכוהן ולא יוכל לשרת בבית המקדש.
בנוסף מתבארים דיני טומאה וטהרה לכוהנים – איסור אכילת קורבנות בטומאתו, דין לבת כהן עקרה, גרושה או אלמנה, דיני קורבנות שכוהנים צריכים להקריב.
בהמשך מבוארים דיני חגים ומועדים: שבת, פסח, שביעי של פסח, שבועות, ספירת העומר, יום הכיפורים – איסור קיום מלאכה במועדים ותענית.
בסיום מסופר על ריב בין שני אנשים, כאשר אחד מהם אמר את שם ה' וקילל. העונש שהוא קיבל הוא שהוציאו אותו מחוץ למחנה ורגמו אותו באבנים.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם"

1. "אהרן הוא התחלה לכל כהני העולם, כי בו בחר הקב״ה מכל, כדי לעשות שלום בעולם, ומשום שדרכיו של אהרן, העלו איתו לזה. כי כל ימיו של אהרן היה משתדל להרבות שלום בעולם. ומשום שדרכיו כך, העלהו הקב״ה לכהונה, שיכניס שלום בפמליא של מעלה. כי ע״י העבודתו, הוא גורם זווג קב״ה ושכינתו, ונעשה שלום בכל העולמות".

פרשת "אמור", מאמר "בני אהרן", אות ב'

2. "מצוה, שישא הכהן הגדול בתולה. ז״ש, אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. ולמה צריכים שיקח רק בתולה בלי פגם? אלא אשה היא כוס של ברכה, שאם טעמו, פגמו. שמרמזת על המלכות, הנקרא כוס של ברכה. והכהן המקריב קרבן לפני ה׳, צריך שיהיה שלם בלי פגם, שלם באבריו בלי פגם, כי המומים פוסלים בכהנים, שלם בגופו, שלם בנוקבא שלו. לקיים בו, כלך יפה רעיתי ומום אין בך".

פרשת "אמור", מאמר "בתולה מעמיו יקח אשה", אות ל"ח

3. "מועדי ה', אשר תקראו. לזמן, הכל למקום אחד. כי מועדי ה' הם חג"ת דז"א, שצריכים לזמן אותם שישפיעו למקום אחד, המלכות. שימצא הכל בשלמות בסוד אחד".

פרשת "אמור", מאמר "מועדי ה'", אות צ"ז

4. "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ידו כתוב, בלי יוד, ללמד שצריך להגביה הימין על השמאל, להראות מעשה למטה, כדי שיתעורר כנגדו מעשה למעלה".

פרשת "אמור", מאמר "שצריך להגביה הימין על השמאל", אות פ"א

***

קטעים נבחרים מתוך "כתבי רב"ש"

5. "מלכות נקראת בחינת "מלכות שמים", שהאדם צריך לקבל על עצמו בכל יום קבלה חדשה. ואין זה מספיק במה שקבל אתמול בחינת מלכות שמים, אלא כל יום היא בחינה בפני עצמה. לכן עלינו להאמין, שבכל פעם, שאנו מקבלים עלינו מלכות שמים, זה נבחן שמבררים ניצוצין, שהיו מחוץ לקדושה, הנקרא (בשער הכוונות) "שהנצוצין האלו היו מקודם שבויים בין הקליפות, והעלו אותם לקדושה ע"י קבלת מלכות שמים וע"י התעסקות בתורה ומצות".
לכן בא הרמז של "כהן גדול", שבעבודה נקרא "העובד ה'", היינו מי שרוצה להתקרב לה' בבחינת גדלות הוא נקרא "כהן גדול". וכשהוא הולך לקחת "אשה", הנקראת "מלכות שמים", הוא צריך לקבל "בתולה". כי "בתולה" נקראת שעוד לא נפגמה, כי בתולה נקראת כמו שכתוב "קרקע בתולה", שהוא כנוי".

כרך ב', מאמר "מהו שכהן גדול יקח לאשה בתולה, בעבודה"

6. "יש להבין החילוק הזה בין בהמה לאדם, מה זה בא ללמדינו בעבודה?
אדם נקרא זה שהולך בדרך להגיע לבחינת שכל מעשיו יהיו על הכוונה לשם שמים ולא לתועלת עצמו. מה שאין כן אם אין לו הכוונה, רק מעשה לבד, הגם שזהו דבר גדול, אבל בלי כוונה נקרא בחינת בהמה, כמו שכתוב (משלי י"ט, ב'): גם בלא דעת נפש לא טוב. בחינת המעשה בלי כוונה. פירוש בלא דעת, שדעת נקרא כוונה, כמו שכתוב אתה חונן לאדם דעת. בהאמור, כשנולד "אדם", פירושו, שבאות מחשבות ורצונות במוחו וליבו שצריכים להיות אדם, זאת אומרת שכל עשיות יהיו לשם שמים בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו, כבהמה, שאין לה הרגש הזולת. אלא רוצה ללכת דוקא בעמ"נ להשפיע, הגם שעדיין לא זכה לזה".

כרך ב', מאמר "ההבדל בין עבודת הכלל והפרט"

7. "שור בן יומו קרוי שור, משום שמה שיכול להשיג כבר השיג ביום הראשון. לכן אלו אנשים שאינם שייכים בחינת מדבר, אלא לבחינת חיה, את השכל שהם השיגו ביום הולדם, עם השכל הזה הם חיים כל הזמן. ואין בהם בחינת תוספות אלא בכמות, משום שהוא שכל קטן בערך מה שיש להשיג בשכל התורה. לכן מה שמשיג ביום ראשון, עם זה הוא חי עד הסוף.
מה שאין כן בחינת מדבר, שהוא בחינת אדם, בסוד אתם קרויים אדם ולא אומות העולם, הוא להיפך: "עייר פרא אדם יולד", בערך מה שיש לו להשיג לכשיזכה להיות בבחינת אדם.
כי רוח הבהמה יורדת למטה, היינו שכל עשייתן הוא לצורך מטה, היינו לתועלת עצמו. מה שאין כן רוח האדם עולה למעלה, היינו לתועלת ה', הנקרא בחינת למעלה. אז הוא רואה שהוא נולד פרא אדם. ואז מתחילה עבודתו ללכת על דרך האמת. ואז נאמר, אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע".

כרך ג', מאמר "שור או כבש או עז כי יולד"

***

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest