קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
פרשת השבוע: פרשות "נצבים וילך", זוהר לעם, קטעים נבחרים
להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:
פרשת "נצבים"
תקציר הפרשה:
משה ממשיך בנאומו בעניין הברית שבין עם ישראל לבורא.
משה מבהיר שהתורה חלה על כל עם ישראל, מהכלל ועד הפרט, וניתנה גם לדורות הבאים.
במידה והעם יעבוד ל"אלהים אחרים" הם יוגלו מהארץ, אך הדרך לחזור למוטב היא ה"תשובה".
משה מדגיש את עקרון הבחירה: הבורא מאפשר לעם לבחור – "החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה"
ולבסוף הבורא ממש ממליץ – "ובחרת בחיים".
***
קטעים מתוך כתבי הרב"ש:
1. "אתם ניצבים היום כולכם. כולכם פירושו, שכולם נכנסו בערבות. הכוונה, כולכם, נכנס בכל איש ישראל, שכל איש ישראל יהיה כלול מכולכם, כאיש אחד בלב אחד. כלומר שיש אהבת ישראל, אז יכולים להצליח. האדם הוא עולם קטן והוא נכלל מכל העולם. וצריך להגיע לדרגת יחיד, כלומר שהאדם יבוא לידי השגה זאת, שהוא נמצא ברשות היחיד".
כתבי הרב"ש, כרך ג', מאמר "אתם ניצבים היום (א)"
2. "להבין ענין הברית, מפרשים, כי רבים דומים לקנים דקים שהם חלשים, אבל אם עושים מהם אגודה, אז הם חזקים".
כתבי הרב"ש, כרך ג', מאמר "אתם ניצבים היום (ב)"
3. "כריתת ברית היא בזמן עליה, אלא הוא לוקח על עצמו, שאפילו שיבוא זמן ירידה, מכל מקום מקבל על עצמו למעלה מהדעת, שלא ישגיח על שום דבר, אלא שהוא יזכור בכריתת ברית".
כתבי הרב"ש, כרך א', מאמר "מהו כריתת ברית בעבודה"
***
פרשת "וילך"
תקציר הפרשה:
משה נושא את דברי הפרידה שלו מהעם, לפני הכניסה לארץ ישראל.
הוא מחזק את העם, שלא יפחדו ממלחמה על הארץ כי הבורא איתם.
הנהגת עם ישראל עוברת לידי – יהושע בן נון.
משה כותב את התורה, ומצווה על עם ישראל להתכנס אחת לשבע שנים ולקרוא את התורה.
הבורא מגלה למשה שלעתיד עם ישראל יחטא, ולכן הוא מצווה לכתוב שירה, שבעזרתה העם יזכור את הבורא.
***
קטעים מתוך זוהר לעם
4. "אמר הקב״ה למשה, משה אתה רוצה שישתנה העולם, ראית מימיך שהשמש יעבוד אל הלבנה, ראית מימיך שהלבנה תשלוט בעוד שהשמש נמצא. אלא, הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע. יאסוף השמש ותשלוט הלבנה. ולא עוד, אם אתה תכנס לארץ תאסוף הלבנה בשבילה ולא תוכל לשלוט. ודאי שליטת הלבנה הגיעה, שהוא יהושע, ואינה יכולה לשלוט כל עוד שאתה נמצא בעולם".
פרשת "וילך", מאמר "משה שלטנותא ושמשא, יהושע – דסיהרא", אות י"ב
5. "מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם וגו'. אשריהם ישראל, שהקב״ה רצה בהם. ומשום שרצה בהם, קרא אותם בנים בכורים קדושים, אחים. כביכול, ירד לדור עמהם. ז״ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ורצה לתקנם כעין של מעלה, והשכין עליהם שבעה ענני כבוד, ושכינתו הולכת לפניהם. ז״ש, וה׳ הולד לפניהם יומם".
פרשת "וילך", אות א'
***
