דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שיעור הבוקר: לפי קריאת הלב או פי לוח זמנים?

שיעור הבוקר: לפי קריאת הלב או פי לוח זמנים?

כמו שכתוב, בית המקדש נחרב מפני שבני ישראל לא ברכו בתורה תחילה. הם למדו תורה ללא ברכה. מה זה אומר?

יש ברכות בסידור. למשל: "ברוך אתה ה' נותן התורה". אבל מה זה "תורה"? זהו אמצעי לתיקון של היצר הרע. נאמר: "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין".

אז איך אפשר לברך על התורה? רק בתנאי שיש כזה חיסרון, כאשר היצר ההתחלתי שלי מתגלה כרע. אני מרגיש שהרצונות שלי הם רעים, אני חייב לתקן אותם, אני לא יכול לסבול אותם. זה נקרא גילוי הרע האמיתי, כאשר אני לא מוכן להשלים איתו, כאשר אני חייב להיפטר ממנו, להוציא אותו מתוכי כמשהו מאוד מזיק.

ואז אני מגלה את האמצעי, שמסוגל "להוציא" מתוכי את הרצונות הרעים הללו, מכשיר מיוחד שנקרא "תורה". מסתבר, שקיימת שיטת לימוד מיוחדת, ספר מיוחד, תנאים מיוחדים, וכל זה בכללות נקרא "תורה". העניין כאן הוא לא שבכותרת של הספר כתוב "תורה", ולא בכמות האנשים, ולא במקום הלימוד, אלא פשוט בתשובה למכלול הפעולות שלי מגיע כוח מיוחד שמשנה את אותו הכוח שנמצא בתוכי. כי הרצון לקבל, זה דווקא הכוח שבעזרתו זיהיתי את הרע. ואני רוצה שהוא ישתנה לטוב, כמו שנאמר: "כי המאור שבה מחזירו למוטב".

לכן, אני קובע שהרצון לקבל שלי הוא כמו יצר הרע ומחליט, שחייב להפוך אותו לטוב. מה זה "טוב"? הוא יכול להיות רק ההיפך לרצון הנוכחי שלי, אין אפשרויות אחרות. באופן כזה, המושג "תורה" מסמל את המאמצים שלי, הקבוצה שבה אני עובד, הספרים שלפיהם אני לומד, המורה שמלמד אותי את השיטה הזאת. בכללות, הם אלה שמזמינים מלמעלה את אותו הכוח, שמתקן אותי. "מלמעלה", מפני שכוח התיקון גבוה ממני וחזק מהכוח הנוכחי. כך אני רוכש אותו ומרפא את עצמי מהרע, בזה שעובר לטוב.

אבל אם אני לומד ללא ההכנה הזאת, אז התורה הופכת עבורי ל"סם המוות". במקרה כזה אני מגיע למימוש עצמי בדרך רחוקה וקשה. בדרך הזאת המאור בכל מקרה פועל עליי, אבל דרך אחוריים, ולא ברצון המלביש ולא ברצון הלובש. אני מגיע להכרה, שאני לא מגלה את הרע כראוי, לא מזהה בו את הרעל. ודאי שגם זה מוביל אותי בכיוון הנכון, אבל בדרך ארוכה, בדרך עקיפה של ייסורים.

ולכן, אם אדם לא נמצא בכיוון להכרת הרע, אז הוא נמצא ב"גלות". וכאשר הוא מכיר בצורך לתקן בתוכו את הרע, כלומר את הרצון לקבל, אז הוא מרגיש את עצמו תחת שליטת פרעה. ככל שההרגשה הזאת יותר עמוקה, כך הוא רוצה יותר לצאת מהרע, כלומר לצאת מה"גלות". ואז הוא משתמש נכון בתורה, כדי למשוך את המאור שמשנה בו את הרצון, מאפשר לו להשתמש ברצון לא לתועלת עצמו, אלא לטובת הזולת. כך המאור מחזירו למוטב, לטוב.

ועד שאנחנו לא נרצה לצאת מהרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע, מרע לטוב, אז זה עדיין לא נחשב לגלות. אנחנו אפילו לא מרגישים שזו גלות. ורק הצורך באמצעי להפיכת הרצון לקבל לרצון להשפיע מעיד על כך, שאנחנו מוכנים ליציאה מהגלות. והיציאה עצמה היא בזה, שאנחנו מתחילים להשתמש בצורה נכונה בתורה.

לזה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו בזמן קריאת ספר הזוהר: האם אנחנו פותחים אותו עם החיסרון הנכון? אם לא, אז אנחנו לא מברכים על הפעולה הזאת, אלא פשוט הולכים לפי לוח הזמנים. גישה כזאת היא לא נכונה, לא רצויה. לפני שמגיעים לשיעור, במשך כל היום הקודם אנחנו צריכים לחשוב על זה, לצרף אבחנות לתמונה שנובעות מכל מיני מצבים, מהרצון לקבל ששולט עלינו. אנחנו רוצים להתעלות מעליו כלפי החברים, כלפי הבורא.

ואז בשיעור הבוקר יהיה לנו על מה לברך. כי אנחנו רוצים לקבל מהלימוד "מים חיים", את אותו הכוח המרפא, וזה אומר, שאנחנו באמת לומדים תורה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.11.2012

דיעות קודמות בנושא:
החולה מת ומרגיש טוב עם עצמו
אל תשחק באש
ממעשיך הכרנוך

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/cT7ZU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest