דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / שיטת שתי הרשויות ומקורות התרבות האנושית

שיטת שתי הרשויות ומקורות התרבות האנושית

בעל הסולם, מאמר "השלום": "יש שהחכימו יותר, כי היה קשה להם, לקבל את הנחה זאת, של השגחת הטבע. ומשום זה, באו להנחה שניה, אשר יש כאן שני משגיחים וממציאים: אחד בורא ומקיים את הטוב, ואחד בורא ומקיים את הרע. והרחיבו מאד שיטה זו, בראיות ומופתים על דרכם".

לפי מידת ההתפתחות שלי, אני נתקל בבעיות שונות, בבירורים שונים, ובהדרגה מתחיל להקרין את ההעתקה שלי החוצה, לייחס לעולם את התכונות שלי. למשל, אני מתעצבן על המחשב מפני שהוא איטי, מקלל את הרכב שנתקע, וכדומה.

זה טמון בטבע האנושי, בהתאם לעיקרון "ממעשיך הכרנוך". היחס שלי כלפי העולם החיצוני נובע מהעולם הפנימי שלי. הרי למעשה לא קיימת מציאות חיצונית אובייקטיבית: כל מה שאני רואה מבחוץ הוא השתקפות של התכונות שלי.

ולכן, מבלי להיות מודע לכך, אני משייך את מידת ההתפתחות שלי לעולם הסובב ומצפה ממנו שיתאים לסטנדרטים שלי. לפעמים, כשאני בא במגע עם אנשים, אני באמת אובד עצות: "איך הם לא מבינים ולא מרגישים את מה שאני מבין ומרגיש?" תמיד יש בין איזו מין תביעה כלפי העולם החיצוני, שיהיה תואם להבנה ולהרגשה שלי.

וכך, הגישה העתיקה שתפסה את הטבע כמערכת של חוקים נוקשים וקרים, התחלפה במערכת של שתי רשויות. האדם גילה שגם בטבע קיים כוח ופועל, סיבה ומסובב, רצון וחוסר רצון. בדמיונו, האדם העניק לטבע משהו מעין "נשמה", ראש, או חשבון, והחל לנהל עימו דו-שיח: "אם אעשה כך, אקבל תוצאה טובה. אם אעשה אחרת, יהיה לי רע יותר. כלומר, התגובה של הטבע יכולה להיות גם חיובית וגם שלילית. בדיוק כמו שאני, או הסובבים אותי, יכולים לנהוג גם בצורה טובה וגם בצורה רעה ".

כך בני האדם החלו לשייך לטבע תכונות, רצונות, כוונות ומחשבות משל עצמו. הרי באדם קיימים שני כוחות מנוגדים: טוב ורע. אם כך, כנראה שהם קיימים גם בטבע. אנשים יכולים להתייחס אליי בצורה טובה או רעה, אני עצמי יכול להתייחס לאחרים ולעצמי בצורה טובה או רעה, אז גם בטבע קיימת חלוקה זהה לשני כוחות.

במקרה כזה, איך אני יכול לרַצות את הכוח הטוב? או להיפך, את הכוח הרע? כאן כבר מתחילים החשבונות שנובעים מתוך הדמיון על שתי הרשויות.

חוץ מזה, יש כאן גם רובד עמוק יותר. לרשות אחת אין חיוּת, אין לה "נשמה", אין לה קיום בפני עצמה. רשות יחידה היא כל הזמן אותו דבר. וזה אומר שגם אין לה שכל. איך היא יכולה לתכנן משהו, אם אין בה מאבק בין טוב לרע, שעל בסיס ההתנגדות שלהם היא בונה את החשבונות שלה? רשות אחת, זהו הטבע בצורתו הנקייה והמכאנית. אך ברגע שאני משייך לו שני כוחות: טוב ורע, מייד מתחילים החשבונות. הרי גם אני בעצמי עורך חשבונות, שמבוססים על היחס בין שתי אפשרויות, בין שני כוחות. ולאחר מכן, כשאני מקרין את עצמי החוצה, אני מוצא אותם גם בטבע.

כך מתחיל המאבק. אבל עכשיו האדם מתייחס למציאות כמו לאיזושהי רשות. רשות אחת היא לא באמת רשות. רק אם יש שני כוחות, הם כבר מעמידים את האדם בין שתי רשויות. כזאת היא תפיסת המציאות שלנו. שתי רשויות – זה כבר חשבונות, מחשבה, מאבק בין טוב ורע וכן הלאה. מרגע זה והלאה מופיעה הדת, כולל המיסטיקה וכל מיני ה"חשבונות" עם הטבע. לפי מידת התפתחותו הפסיכולוגית האדם מקרין את העולם הפנימי שלו על הטבע, ומשייך לו כוחות ותכונות משל עצמו. וכך פורחות הדתות, שממליכות כל מיני אלים ואלילים מכל הסוגים. עם הזמן הם הפכו למיתולוגיה של העולם העתיק.

אם כן, השיטה הראשונה הייתה המעבר מהמצב הבהמי: בכך שהאדם נבדל מהטבע, התנתק ממנו, האדם הפך לאדם. והשיטה השנייה קשורה להמשך ההתפתחות, להתנגדות של הטוב והרע בתוכנו, ליחסים בין האדם לחברה. כאשר מופיעים בנו שני הניגודים, אנחנו יכולים לומר שגם בטבע קיימים אותם החשבונות.

מכאן מתחילה התרבות האנושית. הרי דווקא ביחס לטבע אנחנו מתפתחים כבני אדם. וההגדרה של האדם בעולם הזה, היא שיש לו תרבות ומדע. אלו שני דברים שאופייניים למין האדם בלבד, והם נובעים משיטת שתי הרשויות. בלעדיה לא היינו מפתחים את התרבות, שהיא זו שמבדילה אותנו מהבהמות. התרבות היא הכול: החל מהבגדים ועד הדיבור והביטוי העצמי. וכך, בהדרגה, התפתח המין האנושי בתפיסת העולם שלו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 01.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
עבודת אלילים
האיזון שמוביל להתפתחות
בסיימנו את העשייה של אברהם

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest