"שיחה" עם האור

laitman_2011-03-22_1933-70.jpg

כשהאדם מתחיל לרכוש את צורת האור, ההשפעה, הוא רואה שכל העולם שהיה נדמה לו כחיצוני, הוא הרצונות הפנימיים שלו, שאותם הוא צריך לצרף לעצמו באהבה. הרי הוא יגלה שהם התנתקו ונשרו ממנו כתוצאה מהשבירה. וכשהוא מצרף אותם בחזרה לעצמו, הוא מגלה ברצונות האלה את תכונות ההשפעה, ואז מתגלה בתוכן הבורא, האור.

ועכשיו הוא רואה כיצד האור משחק איתו, מנהל עימו "דו-שיח". פעם הוא מתעורר יותר ופעם פחות. ובהתאם לכך, האדם צריך ללמוד מהי תכונת ההשפעה. כשהוא מקבל יותר אור, הוא צריך להודות על כך שהבורא התגלה. וכשהוא מקבל פחות אור, הוא צריך להודות על ההזדמנות שניתנה לו להיות בהשפעת-יתר. כאשר הוא מקבל פחות ממה שקיבל קודם, הוא צריך להמשיך להודות ולהתייחס לבורא בדיוק באותה הצורה, ללא כל קשר לכמות האור, הבהירות והגילוי שהוא מקבל.

בזכות עליות וירידות כאלה הוא מתחיל ללמוד כיצד להישאר בהשפעה, ללא קשר לעוצמה שבה מתגלה בו האור. כמו שנאמר: "לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". יתר על כן, הוא מודה על כך שזורקים אותו מהרוחניות, כי דווקא מכאלה יציאות תצא תורה ("כי מציון תצא תורה"), והודות להן הוא מתקדם.

הרצון האגואיסטי גדֵל ונותן לאדם את הרגשת ההתרחקות מהבורא, כלומר מונע ממנו את האפשרות להתקרב אליו בעצמו. במקום להתקדם על ידי התגברות האור, הוא יכול עכשיו להתקדם בזכות גדילת רצונות ההשפעה שלו.

כך האדם מגלה את האור העליון וכל הזמן נמצא עימו ב"דו-שיח", בכל מיני יחסים, עד שהוא מגלה את כל הכלי הרוחני שלו במלואו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 15.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ללמוד להודות
טעם הרוחניות – בהרגשת ההודיה
התעוררות האהבה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/viK7a

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest