שורש כל הקלקולים הוא בתוכי

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק א', לוח התשובות לענינים, שאלה צ"ג: "מהו השורש של הקלקולים כולם? – שינוי הצורה הנמצא ב"רצון לקבל" מן המאציל".

אנחנו תמיד בודקים את עצמנו רק כלפי המאציל, אין לנו קנה מידה אחר. הרי בהתחלה, ב"אַיִן", אין כלפי מי למדוד. רק לאחר שהחומר נברא "יש מאין", הוא יכול לבדוק את עצמו, ורק כלפי ה"יש מיש", כלפי האור.

אין לנו שום אפשרות אחרת לקבוע מה טוב ומה רע. כל התכונות שאנחנו מוצאים בתוכנו, הן שקריות. הן קיימות בינתיים בפני עצמן ונקבעות רק לפי הצורה שבה אנחנו מתארים אותן לעצמנו.

הערכה ומדידה אמיתית יכולה להתבצע רק בהשוואה בין שני דברים בעלי טבע מנוגד והפוך. ולכן, כל עוד הנברא לא גילה את הבורא, לא התייצב מולו ולא מדד את עצמו ביחס אליו, לא תהיה לו שום אפשרות לגלות מיהו והיכן הוא נמצא, באיזה מצב.

כל השינויים מתבצעים ביחס לדמות הבורא, דמות הנותן, שאותה אנחנו מסוגלים ליצור בתוכנו. ואת הדמות הזאת שבתוכנו אנחנו יכולים לבנות רק בתנאי שאנחנו מבצעים צמצום ונמצאים בהשפעה ובהסתרה ביחס לזולת.

לכן ניתנה לנו הקבוצה, בתור מערכת מדידה וחישוב, שבה אנחנו יכולים לעשות את כל זה. ואז לפחות נוכל לדעת בכל רגע אלו מצבים אנחנו עוברים. לפי הצורה שבה אני רוצה בכל פעם להעריך את הקבוצה: האם אני גדול מהם או קטן מהם, איזה יחסים שלנו אני רוצה לראות, והאם אני מחפש את הבורא בינינו או מחוץ לנו. לפי זה נקבע המצב הפרטי שלי. דווקא לפי היחס שלי כלפי החברים אני צריך להעריך את מצבי הנוכחי!

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 21.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
נקודה המכילה בתוכה אינסוף
מבט על הבורא מנקודת הנברא
סוד מעשה הבריאה