שורשי הגזענות

שאלה: מהו שורש הגזענות?

תשובתי: כל הדחפים, התכונות, התכונות של הפרט והחברה, החיוביים והשליליים, נובעים מתוך האגו שלנו. חכמת הקבלה מדברת על איך לשנות את האגו ולהופכו לתכונת ההשפעה והאהבה, כדי שבמקום קליטה וספיגה האגו יעסוק בנתינה והשפעה. תפיסת הבריאה בתנועה חיובית ורצויה מעצמנו לאחרים, מגלה בנו פרדיגמה של תחושות חדשה לגמרי. כשאצל האדם הכול מכוון לתוך עצמו, אז מה שהוא לא ירגיש, הוא בודק על עצמו: האם זה טוב לי או רע לי. כלומר, הוא בוחר באופן אוטומטי: מה שטוב לאגו שלו הוא מקבל, מה שרע לאגו הוא משליך הצידה. ומה שאין בו לא נזק ולא תועלת לאגו, לא נכנס לתוך החושים שלנו, אנחנו לא מרגישים אותו בכלל. באופן כזה אנחנו תופסים את העולם שלנו.

וכשהאדם משנה את עצמו, הופך לכיוון ההפוך, כלומר לטובת אחרים, אז הוא מתחיל לתפוס את אותו החלק של הבריאה הסובבת אותו, שמקודם לא יכול היה להרגיש, מפני שתפס הכול בדחפים האגואיסטיים שלו. ואילו עכשיו הוא מתחיל להרגיש הכול באור של אלטרואיזם, וזוהי שיטת תפיסה אחרת לחלוטין. עכשיו במקום ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, נוצרים חמישה חושים חדשים שנקראים: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. הוא תופס בהם את מה שנקרא העולם העליון, אבל לא בתכונת הקבלה כמו בעולם שלנו, אלא בתכונת ההשפעה.

על זה מדברת חכמת הקבלה, החכמה על תפיסה נכונה של הבריאה. יחד עם זאת, העולם שלנו לא נעלם מאיתנו, אנחנו רואים אותו, מתקיימים באופן נורמלי בתוכו, אבל העיקר הוא שאנחנו עוסקים בהתפתחות שלנו בתפיסת החלק האחר של הבריאה, שקודם היה סגור עבורנו. לכן חכמת הקבלה היא חכמה על גילוי העולם. כשאנחנו מתחילים להרגיש את שני העולמות, אנחנו יכולים כבר פחות או יותר באופן הגיוני להחליט היכן אנחנו נמצאים, בשביל מה אנחנו קיימים, באיזה אופן צריך לנהוג וכולי. לזה אנחנו צריכים להגיע. ובינתיים, מסנן התפיסה האגואיסטי שלנו ממיין את מה שטוב עבורנו, וכל מה שטוב לאחרים, לא מעניין אותנו. ככלל, אנחנו בוחרים באופן אוטומטי מה מועיל ונעים לנו, ואת כל השאר פוסלים ולא תופסים כלל.

הגזענות היא מצב שהחושים של האדם לא מכוונים רק לזה שיהיה לו טוב, אלא גם לזה שהוא ייהנה כשלאחרים רע. זוהי הבעיה של האנושות. עד היום אנחנו רואים כיצד בני אדם מתייחסים זה לזה, אנחנו כל הזמן מתפתחים לפי ציר האבולוציה, האגו כל הזמן גדל, ולכן כל אחד לא סתם פועל לתועלת עצמו, אלא גם פועל כדי להזיק לאחרים. אנחנו כל הזמן משווים את עצמנו לאחרים: ככל שיותר רע להם, כך יותר טוב לנו.

אצל בעלי חיים זה לא קיים. אצלם לא קיימים: קנאה, צרות עין, שנאה, כמו אצל בני האדם. ההשוואה של עצמנו לאחרים, היא זו שמולידה כל מיני צורות של גזענות: או שנדמה לי שאני סובל בגלל אחרים, או שיש להם מזל יותר ממני וכולי. חוץ מזה, כל אחד מאיתנו מעוניין להיראות טוב יותר בעיני החברה, זה אופייני רק לאדם, כי יש בנו חלקים גם בהמיים וגם אנושיים. החלק הבהמי דורש אוכל, מין, משפחה והחלק האנושי דורש, עושר, כבוד, מושכלות. כשאנחנו משתוקקים למלא את עצמנו במקורות ההרגשה האלה, אנחנו מגיעים בהדרגה לקנאה, צרות עין ושנאה.

יוצא, שטוב לנו יותר כשרע לאחרים. כך מלכתחילה מסודר האגו שלנו. אם הוא לא מפותח, אז כמו גם לבעלי החיים, זה לא כל כך חשוב. אבל אם אני כבר אדם מפותח, אז זה לא נותן לי מנוחה, מפני שאני מודד את המצב שלי ביחס לכלל האנשים, או לפחות שופט לפי השכנים שלי. ואצל השכן הדשא תמיד ירוק יותר. וזה מביא לגזענות. חוץ מזה, גורם לא פחות חשוב בהתלקחות הגזענות הוא ביות הלאומיות או אפילו הגזעים, כי אנחנו הרי לא דומים, שונים. בסופו של דבר, מצד אחד, אנחנו מתקדמים לקראת מצב של עויינות ושנאה הדדית, אבל מצד שני, אנחנו מתקדמים לגילוי התלות האינטגרלית הכוללת שלנו זה עם זה. וכאן נחוצה לנו חכמת הקבלה, כדי לאזן  את שני הכוחות ששוללים הדדית זה את זה.

מתוך שיחה שנערכה בתאריך 7.6.2015