שופט בורר

שאלה: נניח, שזוג נשוי עוסק באופן פעיל בשיתוף פעולה הדדי אינטגרלי והיה רוצה לצרף לזה את הילד שלהם. איך לעשות את זה?

תשובתי: הכי פשוט לצרף את הילד לתהליך הזה בעזרת משחק, כך שהוא יהיה כשופט בין ההורים, ישאל שאלות, ואתם תנסו לפתור אותן דווקא על ידי שיתוף פעולה אינטגרלי. בזה אתם תראו לו על עצמכם איך לפתור כל מיני משימות בחיים, ומזה הוא לומד.

צריך להעמיד את הילד בכזה מצב, שהאגו שלו כל הזמן ידרבן אותו: "אני שופט בורר בין אבא ואימא, שואל אותם שאלות והם, כמו תלמידים, צריכים מייד לפתור אותן ולענות". כלומר אתם מעלים את הילד לדרגה שלכם, מפני ששיתוף פעולה אינטגרלי יכול להיות רק בין שווים.

בזה שהוא נכלל בכם, הוא בסופו של דבר ירגיש את עצמו שווה לכם מבחינת האחריות, ההדדיות, שיקולי הדעת הבוגרים.

שאלה: נניח, שלאב המשפחה ישנה דילמה בעבודה: או להתפטר ולחפש עבודה חדשה, או להישאר. האם ההורים יכולים להזמין לדיון משפחתי את הילד ולדון יחד איתו על המצב שנוצר?

תשובתי: ודאי. אבל צריך לעשות את זה בזהירות רבה, בהדרגה, כדי שלילד לא תפרוץ היהירות, שהוא מסוגל בעצמו לפתור כל מיני בעיות של החיים.

שאלה: מאיזה גיל אפשר לערב ילד בהשתתפות בדיונים המשפחתיים?

תשובתי: זה תלוי באיזו משפחה אנחנו מתמקדים. במשפחה אחת, אפשר לערב את הילד גם בגיל שמונה-תשע, ובמשפחה אחרת רק בגיל עשרים. אבל אם יהיה לו ברור שהיחסים ההדדיים של ההורים מבוססים על אמון הדדי, על תמיכה הדדית, הוא יתחיל בהדרגה להתכלל בזה, לא באופן פעיל בעצמו, אלא כביכול מהצד.

כי בכל מקרה, שיתוף הפעולה האינטגרלי משפיע עליו אפילו אם הוא לא יודע שום דבר, אלא פשוט רואה איך ההורים בערבים רואים אתרים מעניינים או קוראים איזו ספרות ודנים עליה ביניהם. ללא ספק, שהוא סופג את כל זה ואז אפשר למשוך אותו לכך בהדרגה.

מתוך התוכנית "שיחות עם מיכאל לייטמן", 11.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
משפחה מאוחדת
הבעיות עוזרות לנו בזה שהן מפריעות
משפחה: איחוד פותר את כל הבעיות