קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אין רגע דל של מנוחה לישראל. בזמן שאווירת הסיום של מבצע "שומר החומות" התחילה לחלחל ללב הציבור, ועדיין נורים מטחים כבדים על הדרום שסובל, הפתיע גם חיזבאללה בלבנון בירי רקטי לעבר יישובי הצפון.
השנאה לעברנו לא תיפסק – לא מחזית הדרום ולא מחזית הצפון. ישראל נמצאת באיום מתמיד, בלחצים ובהתקפות חוזרות ונשנות, ולא רק מחמאס ומחיזבאללה, מאיראן ומשאר גורמים עוינים, אלא מכל העולם. כתוב "לב שרים ומלכים בידי ה'", לכן גם כאשר רוסיה לוחצת לסיים את המבצע והנשיא ביידן מצפה לרגיעה משמעותית בהקדם, הלחץ הכבד נובע ממקור עמוק יותר, מעומק הטבע.
על פי חכמת הקבלה, אנחנו חיים במערכת אינטגרלית, מאורגנים ברשת הקושרת כאחד את המין האנושי ונפעלים על ידי חוקי טבע נוקשים. הצומת הראשי בכל התעבורה הגלובלית הזאת הוא עם ישראל.
"האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידה יזרמו ניצוצות לכל המין האנושי שבעולם כולו", כתב המקובל הרב יהודה אשלג, "עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת הזולת. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, וכף החובה יתבער מן הארץ" (מאמר "הערבות").
במילים אחרות, לאומה הישראלית יש תפקיד משמעותי במציאות חיינו, משימה שקיבלנו עוד מהימים שבהם עמדנו למרגלות הר סיני, התלכדנו כאיש אחד בלב אחד, חתמנו על ערבות הדדית והסכמנו להיות אור לגויים. מרגע זה קיבלנו את התורה, את האורה, את ההוראה לאחדות העולם, את השיטה לתיקון המין האנושי – חכמת הקבלה.
מאז הוגדרה מחדש החוקיות במפת המציאות: כל עוד עם ישראל מתחברים ביניהם מעל הניגודים והמפלגתיות הצרה, אז כוח החיבור הפנימי ביניהם מצית ניצוצות של אור, כוח חיובי שמוקרן לכל אומות העולם ברשת הקשר הגלובלית. לעומת זאת אם ישראל נכנעים לאגו וליצרים הרעים שגוברים בהם באופן טבעי ונופלים לשנאת חינם על כל מרכיביה, הם סותמים את צינור החמצן לאנושות כולה.
הסתימה אינה גלויה לעין, אך מורגשת היטב בלב האומות. היא כובשת וחונקת עד אשר פורצת לחוץ בגילויי שנאה אנטישמיים. ככל שהיא מתעצמת יותר בגויים, כך היא מחייבת אותם לעשות מעשה: לבקש להשמיד את היהודים, יהיו אשר יהיו.
לכן אין זה עקרוני אם נהיה הראשונים לפרסם תמונת ניצחון מרהיבה, גם לא יעזור אם נגביר את מנגנוני ההרתעה או נרבה בפעולות תגמול, אם לא נדאג מאוד להיות מאוחדים מבפנים. לא "מאוחדים" כי גורמי חוץ לחצו אותנו להתחבק במקלטים.
במקום לטשטש את הלחץ עלינו, להתחמש בשלל טיעונים צודקים ולהתקשט בהסברה רהוטה בעיני התקשורת העולמית, אנחנו צריכים להטות אוזן לטענות העולם. לאתר את הנקודה העדינה, היחידה, האידאולוגית, שכן יש בה צדק כלפי הפילוג המכרסם בנו וגורם לכל הרע.
צעד ראשון לרגיעה מתחיל בכך שנסכים ונודה כי מחוסר היותנו עם מלוכד אנחנו מזמינים עלינו אש. תרתי משמע. הלחץ הבינלאומי כלפינו צריך לשמש אותנו כדי להגביר את המודעות כלפי המלאכה שלנו: להביא לעולם את שיטת החיבור, לבשר לאנושות מחדש על הכלל הגדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך". רק מאהבה יצמח שלום לעולם.
אם נבין את הפער בין המצב הנוכחי שלנו לבין המצב הרצוי מצד מערכת חוקי הטבע, מהבריאה הגדולה, נבין שעלינו להביא תחילה להפסקת אש ביחסים בינינו, עם ישראל. על חורבות השנאה נפעל נפשית ורגשית לקראת מצב שבו "כל ישראל חברים". אז, בלי הרבה מילים ומעשים, נגרום לעולם להתייחס כלפינו בידידות ואהדה, ופינו יתמלא צחוק ורינה, כמו שכתב המשורר: "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עימנו היינו שמחים" (תהילים קכו).
