קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם זה נכון, שהאדם חשוף להשפעה שלילית יותר מאשר להשפעה חיובית? עד כמה קל יותר להיכנס לפאניקה ודאגות, מאשר להיות רגוע?
תשובתי: פשוט לא לימדו אותנו להתנגד לפאניקה, מפני שהיצר הרע, האגו, הוא זה שתמיד מוביל אותנו: צימאון לשליטה, לכבוד ותהילה, קנאה, וכולי.
אבל אם אנחנו נסובב את התכונות האלה לכיוון חיובי, אז הן ישפיעו עלינו באותה המידה, כמו השליליות, ואפילו יותר.
בכל מצב אנחנו עושים איזה חשבון. אני זוכר, שכאשר הבן שלי היה סטודנט, הזדמנה לו האפשרות לטייל באירופה. ואני הרשתי לו. הוא לא היה בבית חודשיים. ודאי שאני דאגתי. זה היה לפני יותר מעשרים שנה, אז עוד לא הייתה תקשורת סלולרית.
מאוחר יותר הוא נסע למזרח הרחוק, למקומות יותר מסוכנים, לדרום אמריקה. איך יכולתי לא להרשות לו? אני שמתי את עצמי במקומו. אחרת, איך הוא יכול היה לגלות באופן אחר את החיים בגיל צעיר?הייתי חייב להרשות לו, אף שבהחלט דאגתי.
שאלה: אבל אני בטוח, שהיו אנשים אחרים שהרשו לילדיהם את אותו הדבר, אבל לא יכלו להירדם עקב דאגות.
תשובתי: זה נקרא רגישות חולנית. קשה מאוד להתגבר עליה לבד. זה בהחלט אפשרי לתכנת את עצמך להתנהגות אחרת. למשל, להעמיד את עצמך תחת השפעת הסביבה.
שאלה: בוא נתאר לעצמנו איזה מצב של פאניקה. אתמול בערב הבת שלי התעכבה איפה שהוא, אני התקשרתי לחברה שלה, אחר כך התקשרתי למשטרה, לבתי חולים, ולא קיבלתי שום תשובה. כבר לא ידעתי לאן לרוץ. התקשרתי לאשתי ורק התעצבנתי, מפני שהיא קיבלה את המידע הזה בצורה רגועה לחלוטין. אני, בפאניקה. ועכשיו תשפיע עליי בכזאת צורה, כדי שאני אפסיק להיות בפאניקה.
תשובתי: צריך לצאת לגמרי מהמצב הזה ולבחון אותו באופן לגמרי ניטראלי, מבלי לגעת בנקודה הבעייתית. מדליקים מוזיקה, מניחים עוגה וקפה על השולחן. מרגע זה והלאה מתנהגים כאילו כלום לא קרה, כאילו שאנחנו פשוט יושבים בבית קפה ומדברים על חיי היומיום.
וכך בהדרגה עוברים לנושא של פחדים ודאגות, בתנאי, שבתחילה אנחנו מספרים על היחס החיובי שלנו למצבים דומים. במילים אחרות, התרופה צריכה להקדים את המחלה. לאחר מכן צריך לדבר על כמה שזה טוב להיות בטוחים ורגועים. מנסים להרפות את עצמנו, למשל, מתארים את עצמנו על שפת הים.
ואחר כך מתחילים לחשוב איך להישאר במצב הזה של שלווה בחיים הרגילים שלנו. כי לילדים יש חיים משלהם. ומה יהיה, כאשר בעוד חמש-שש שנים הילדה תלך לצבא? היא תהפוך לבוגרת וחכמה יותר או שאני אפסיק לדאוג לה? אני צריך להבין, שכל הדאגות שלי לא יביאו שום תועלת.
שאלה: ואם אני אראה שמישהו מתייחס בזלזול למצב הנתון?
תשובתי: זה לא חשוב, כי "כל הפוסל במומו פוסל". אם אני אתחיל להקביל את חוסר האחריות שלו לנטייה שלי לדאגה מופרזת, אז אשאר עם שום דבר. ואפילו אם מישהו לא יודע לשחק טוב, אני בכל מקרה נכלל במצב שלו.
שאלה: אבל אני לא רוצה שיכניסו אותי לקיצוניות אחרת…
תשובתי: אל תדאג. לפני שאתה תגיע לאיזון, צריך שזה "יזרוק" אותך לכיוון הנגדי. בסופו של דבר, הכול יחזור למצב הנורמלי.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 87, 21.10.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך להפסיק לדאוג מדברים חסרי ערך?
ההרגל לְפַחֵד
הסביבה מסוגלת להכול
