שגיאה מכוונת

שאלה: כיצד התרחשה השבירה בעולם הנקודים? כיצד יכולה הייתה להתרחש שגיאה כזאת?

תשובתי: בניגודיות בין האור והרצון קיים מרכיב שנוצר "יש מאין", ולכן הוא אינו יכול לקחת בחשבון את כל מה שנמצא ב"יש מיש", באור.

אני מביט על האור ונדמה לי שאני כאילו מבצע הכול כמוהו. כמו ילד קטן שלוקח פטיש מפלסטיק ודופק בו, ובכך מחקה את פעולותיו של אביו. הוא אינו מבין מה עושה האב. נדמה לו שהוא עושה את אותו הדבר, אין לו שום הרגשה שזה לא אמיתי! משום שעבור מצבו הקטן ושכלו הקטן הפעולות האלה שוות לחלוטין.

כשבעולם הנקודים מתבצע חישוב בתוך הרצונות, אז נעלמים בו הנתונים שהרצונות בינתיים אינם מסוגלים לתפוס. לאחר מכן, כתוצאה מהשבירה, הם מגלים את השוני בין הרצוי והמצוי וכך מגלים את טעותם ואת סיבת השבירה.

הם פתאום רואים שהיה שם גם "לב האבן" – רצונות שלא לקחנו אותם בחשבון. בכלל לא ידעתי שקיים בי דבר כזה! עכשיו אני מגלה את הרצונות האלה ויכול לתקן את עצמי.

השבירה היא לא קלקול אלא תיקון, היא הגילוי של הרצונות הנסתרים. לכן, על ידי זה שאנחנו עולים ממטה למעלה במדרגות, אנחנו כל הזמן מגלים רצונות יותר ויותר שבורים. כפי שנאמר: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

השבירה הייתה סופית, כי הם "הלכו על כל הקופה", על כל האור של אין סוף, והתכוונו לתקן אותו בכל הרצונות. לכן התגלה כל העומק של הרצון.

לא במקרה פרצוף עתיק נוצר לפי התנאים של צמצום א', כי הרי בו, ואפילו באריך אנפין, קיימות הרבה מערכות כאלה ("קרומא דאווירא", "מוחא סתימאה", וכן הלאה), שבהן נוכחת מלכות דאין-סוף עם כל האור האינסופי שעומד מולה.

שני הכוחות האלה, "יש מיש" ו"יש מאין", נמצאים בראש של עולם האצילות. מתחתם נמצאים הרסיסים של השבירה. ואז הם בודקים את היחס שלהם זה כלפי זה לפי משולש הפוך כזה: למעלה – מצד אחד כל האור של אין סוף, ומהצד השני רצון אין סופי, ולמטה – כל השבירה.

מהראש הזה – על ידי זה שמשווים את שלושת המרכיבים: הבורא, הנברא, והפער האמיתי ביניהם – נעשה מובן באיזה רצף, באילו מדרגות צריך לעשות את התיקון.

בתוך אריך אנפין קיים המצב של גמר התיקון. מבחוץ הוא מכוסה בפרצופים מיוחדים שנקראים "שערות" והם מסתירים אותו מהתחתונים. "שערות" מלשון "סערה", צמצום. כי הוא כל פעם מרסן את הרצון שלו, לובש צורה של איזושהי התגלות חלשה, כדי לעמוד מול התחתון ולתת לו אפשרות לתקן את עצמו.

התיקון של התחתון הוא בכך שהוא מדמה את עצמו לעליון. אמא שמשחקת עם הילד ועושה את עצמה קטנה, מדגימה לו כיצד הוא צריך לפנות אליה. כך היא מעלה אותו יותר ויותר למעלה.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 07.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ההתחלה והסוף נקבעו מראש, ואת התהליך תלמד בדרך
האמת שיצאה אל האור
השבירה היא טעות מתוכננת מראש

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest