דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / חגים ומועדים / שבע שנות שובע ושבע שנות רעב

שבע שנות שובע ושבע שנות רעב

שבע שנות שובע ושבע שנות רעב
"שבע שנות שובע" מסמלות תקופה שבה האדם מרגיש שהוא שולט שליטה מלאה על חייו ויכול להשיג כל דבר שירצה. ואז, מסתיימת לפתע תקופה זו ומתחלפת בתקופה שמכונה "שבע שנות רעב".

האדם מתחיל להרגיש ריקנות: אותם הדברים שגרמו לו תענוג בעבר, כבר אינם ממלאים אותו והוא מתחיל לחוש לא מסופק ומיואש.

סופו של התהליך מגיע כאשר האדם מגלה שהאגו שלו הוא השורש לכל הרעות, ומחליט לברוח ממנו. לאחר שהאדם יוצא מהאגו, הוא זוכה לתענוג אינסופי שאינו מסתיים לעולם.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/rsk4R

2 comments

  1. זהר ויקרא/אילת השחר/ אות  שע שעא

    שע) זכאה חולקיה מאן וכו': אשרי חלקו מי שמקיץ משנתו בזמן ההוא ועוסק בתורה, וכל מי שקם בזמן ההוא ומשתדל בתורה, נקרא חברו של הקב"ה וכנסת ישראל. ולא עוד, אלא שאלו נקראים אחים ורעים אליו, שכתוב, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. ונקראים חברים עם מלאכים עליונים ומחנות עליונים, שכתוב, חברים מקשיבים לקולך.

  2. פרי חכם/אגרות קודש/ עמ' פח

    ואם עדיין אין הדברים ברורים, צא ולמד אלף בית. שלא נחסר כל ל-ב" שהעולם נברא בו, זולת ה"א" של "אנכי", וזו הפרצה שלה ברוח הצפונית של ה"ב". וע"כ "מצפון תפתח הרעה", שהיא פרצה גדולה. אמנם על כן, "מצפון זהב יאתה". מתחילה בפעמונים, ובהתיחדם של הב' אותיות, מתגלה פה ה', ועל-כן צריכים לקבץ החרדות למקום אחד, להיות חרד רק על דבר ה'. ואז מכינים"פעמון זהב ורמון על שולי המעיל סביב".

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest