שבע שנות רעב

בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס, אות "י"ד: "ומעין ענין הנ"ל פירשתי פעם את מליצת חז"ל, "מי שתורתו אומנותו" אשר בעסק תורתו ניכר שיעור אמונתו: כי אומנתו אותיות אמונתו. בדומה לאדם, שמאמין לחבירו ומלוה לו כסף, אפשר שיאמין לו על לירה אחת, ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו.

ואפשר שיאמין לו עד מאה לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר שיאמין לו אפילו להלוות לו את חצי רכושו, אבל לא את כל רכושו. ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו בלי שום צל של פחד. ואמונה זו האחרונה, נחשבת לאמונה שלימה, אבל באפנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלמה, אלא שהיא אמונה חלקית, אם פחות אם יותר."

כסף הוא רק דוגמה. באופן כללי, השאלה היא, האם אתה מוכן לוותר על כל מה שיש לך למען החבר. בעל הסולם מכנה זאת, "אמונה שלמה".

שאלה: מה זאת אומרת "לוותר על כל מה שיש לי"?

תשובתי: זה תלוי בהרגשה. למען החבר אתה מוכן לוותר על היקר לך ביותר, על האפשרות לצאת לרוחניות. ואם אתה לא מוכן, אז אתה לא תוכל לעבוד לטובת הבורא. במקרה הזה אין לך אמונה, ובהתאם לזה אתה מנותק מהעולם הרוחני.

שאלה: מדוע זה נקרא "אמונה"?

תשובתי: אמונה, פירושה השפעה, כוח הביטול, כוח הוויתור. אבל אתה לא צריך להתאמץ לבצע את התנאי הזה בעצמך, אלא כוח ההשפעה יגיע בעזרת המאור המחזיר למוטב אם אתה תשתדל לבקש ממנו. ולשם כך חייבים להשקיע מאמצים כדי להיות חלק מהקבוצה. אז על ידי קנאה, תאווה וכבוד, אתה תראה שהחברים כבר השיגו את זה, ואתה תרצה להיות כמוהם. ואם לא, אז הייסורים ידחפו אותך ואתה בכל זאת, תרצה לעבור מכוח הקבלה לכוח ההשפעה.

כל העולם עובר עכשיו גלים של משבר שמסיימים את שלב ההתפתחות הנוכחי. מה נותן השלב הזה? מצד אחד, חייהם של אנשים רבים השתפרו. אלה כבר לא עניים שחיים מכוס אורז ביום. זמן רב האמינו בקפיטליזם, במילים אחרות, האמינו שבעזרת מניעים אגואיסטיים אפשר להצליח. ובאמת, שכל אחד ינסה לגדול במסגרת הכללים, בתוך הגבולות המוגדרים ולא כמו במערב הפרוע. כל אחד חופשי לעסוק במה שמתחשק לו: מסחר, תעשייה, בנקאות, פיתוח טכנולוגיות וכולי. לך ותצליח. וכתוצאה מכך התחיל המרדף אחרי ההצלחה, הושקעו המון מאמצים בדרך.

אולם, מצד שני, הם הפכו להיות בעלי אמצעים, בעלי רכוש, נוסעים לבקר במדינות שונות, מתרגלים לשפע. ועכשיו, להבדיל מהעניים, הם נעשו רגישים למכות.

לכן, זאת הסיבה ש"שבע שנות רעב" מתחילות אחרי "שבע שנות שובע". פעם, היהודים חיו טוב במצרים תחת שליטת המלך הטוב שסיפק להם את התנאים הנוחים, הטובים ביותר. אם פרעה באותם הימים היה "נשיא", אז יוסף היה "ראש הממשלה" עם סמכויות בלתי מוגבלות, שאף אחד לא העז לומר אף מילה רעה נגדו. כך הבורא העלה עָם שלם כדי ש"ישמין" טוב ואחר כך התחיל להוריד מהם את ה"שומן" של השפע והיהודים הרגישו היטב על עצמם את ההתפתחויות החדשות.

כי הפחתת הרווחים והפסדי הקרן הם שני דברים שונים. אם האדם לא הרוויח סכום מסוים, זה דבר אחד, ולהפסיד את אותו הסכום, זה דבר אחר. ההפסד של הסכום הזה גורם לי יותר צער מאשר שלא להרוויח אותו, מפני שהסכום הזה כבר היה אצלי ביד. אני אצטער חודש שלם בגלל שהפסדתי, בעוד שסכום שיכולתי להרוויח לא ישאיר בי רושם כה חזק.

לכן, בימינו העלו את האנושות לדרגה חומרית גבוהה, ועכשיו מתחילים "להוריד את השומן", שכבה אחר שכבה, עד שיגיעו ל"בשר" ויורידו את כולו עד שתישארנה רק ה"עצמות". אלה הן "שבע שנות רעב" שמסתיימות ב"עשר מכות מצרים", כאשר ה"מצרים" שונאים את ה"יהודים", לא יכולים לסבול אותם. במילים אחרות, ההתמודדות של האדם עם האגו שלו נעשית בלתי נסבלת והוא כבר לא יודע מה לעשות, ומבין שהאגו הוא זה שלא נותן לו לחיות.

נכון להיום, יש לנו מערכות בנק, תעשייה, בריאות, חינוך, כל מה שתרצה. אבל כל המנגנונים האלה פועלים נגדנו. הרופאים והרוקחים מעוניינים שנהיה חולים מפני שהם מרוויחים מזה ולכן הם מאכילים אותנו בתרופות מפוקפקות או פשוט חסרות תועלת. התעשייה והמסחר הפכו גם הם לתרמית ולמשאבת כספים. ובכלל, כל המערכות שנוצרו על ידי האדם, שהוא תלה בהן תקוות, פועלות לרעתו.

וזה קרה בסך הכול ב- 60- 70 השנים האחרונות. עד לאחרונה, כולם חשבו שאנחנו מתקדמים לקראת "עתיד יפה", שיהיה לכל אחד בית, עבודה, בריאות, חופשות, פנסיה… אבל במקום זה, כשהרצון האגואיסטי הגיע לרמה מסוימת, הוא התחיל לרדת, לקבור תחתיו תקוות טובות. בסופו של דבר, מעמד הביניים נעלם ובהדרגה הכול חוזר למקומו. האליטות יישארו למעלה ומיליארדים של רעבים למטה. אלה הן "שבע שנות רעב".

כיצד זה יתכן? היכן ההיגיון? הרי האליטות בעצמן צריכות לפחד מהתפתחות שכרוכה במהומות ובתסיסה? נכון שהעניים ידרשו מהם תשובות ולא יהיה ניתן לעצור את זה. יותר מזה, האליטות לא יוכלו לעצור אפילו את עצמן. הן יסחטו, יוציאו מהעם את כל מה שאפשר, לא ישאירו להם שום דבר, ירוששו אותם. האגו לא יניח לאליטות לעצור, כי זאת התכנית שלו…

ובכן, דווקא על ידי העלייה לעושר והנפילה לעוני, האדם מודד את הפסדיו. אנשים שעלו וירדו יצטרכו לחשוב מה קרה. וכשיחשבו מה לעשות הלאה, הם יגלו פתאום שהאגו שלהם אוכל אותם. שהטבע שלהם הוא השונא שלהם. הוא אינו מאפשר להם לארגן את החיים. ואם הם לא יתקנו את הטבע שלהם, הם יהיו אבודים.

גם האליטות וגם הטייקונים שישרדו אחרי מאבקי הכוח, ירגישו זאת. נניח, שאחרי עימותים יישארו בצמרת 100 מנצחים שירמסו את כולם תחתיהם. לא יהיו שום שלבי מעבר שיטפלו בשכבות הביניים, לרוב יהיו מנגנוני שלטון וירטואליים. ובסופו של דבר, כל אדם ישאל את עצמו את השאלה העיקרית: "מה עליי לעשות?", וכל אחד ירגיש כיצד האגו שבו פורץ גבולות, מתפרע ועושה ככל העולה על רוחו. הטבע שלנו לא יאפשר לנו לאזן את החיים בשום פנים ואופן.

לכאורה, זה מאוד ברור, שצריך לחלק לעניים אחוז מסוים כדי לעזור להם להתקיים. אבל העזרה נעלמת מייד כמו באפריקה. לא משנה כמה אתה מחלק לנזקקים, למחרת לא נשאר שום דבר והעוני רק הולך וגדל.

ואז האנשים "ייאנחו" מהיצר הרע שמתגלה, ירגישו שאינם מסוגלים להתמודד עם האגו שלהם. כמו נחש שחונק אותם, אוכל אותם מבפנים כמו גידול סרטני, ואין להם מה לעשות.

זהו סדר ההתפתחות של העולם בחוץ, ואנחנו לא יכולים לחכות עד שזה יקרה, כדי לספר סוף סוף לאנשים על שיטת התיקון. כבר עכשיו חייבים להתחיל להפיץ אותה.

גם אנחנו מתפתחים בדרך הזאת, אבל מזרזים את הזמנים, מתפתחים יחד עם הבורא, עם הקבוצה, עם הדוגמה שאליה צריכים להגיע. אנחנו יודעים מראש שההתפתחות תביא לחיבור בין שווים, כאשר אנשים עוזרים זה לזה לקראת "ואהבת לרעך כמוך", לחלוקה שווה על ידי חינוך ולימוד הקשר האינטגרלי. אנחנו מציבים לפנינו את האידיאל שלנו ושואפים אליו.

לכן, מלבד הבעיות שדוחפות אותנו מאחור, נרגיש כוח נוסף שמושך מקדימה. ואז, אף שנרגיש את המכות, אבל יחד עם זאת יש לנו נטייה, משיכה קדימה, וגם ידיעה, ייעוד, חזון. והתמונה הזאת ברורה, אנחנו לומדים אותה, היא ממש בוערת אל מול עינינו, ואנחנו מזרזים את הזמנים.

אבל, בסופו של דבר, כולם מבינים שהאגו הוא רע ושהוא ממית אותנו. ומה שנשאר זה רק לחפור לנו קבר ולשכב שם עד שנמות. כי אי אפשר להתווכח עם הטבע, חייבים להשתמש בשיטת התיקון שמיועדת במיוחד בשביל זה…

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 02.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כלום לעצמך, הכול לאחרים
עבדות מצרים בקנה מידה עולמי
חזרתה של בבל העתיקה