דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / שבעים שורשים, אמת אחת

שבעים שורשים, אמת אחת

שאלה: עמי המזרח, למשל הסינים, טוענים שהם כבר יודעים את האמת, אבל למעשה זאת אינה אמת. מה אפשר לעשות כאן?

תשובתי: נאמר: "חכמה בגויים תאמין". העניין הוא, שכל התרבויות והדתות מדברות על העולם האגואיסטי שלנו, בכך שרוצות להכניס בתוכו כזאת מערכת שתעזור לנו לסבול את החיים שלנו, את האגו שלנו, תיתן מענה לבעיות השוטפות ואפילו תקווה לעולם הבא, אף על פי שהחלק הזה מובע בצורה חלשה אצל הסינים. אבל הדתות והאמונות האחרות, בכך שלקחו את הרעיון מחכמת הקבלה, פיתחו מערכות שלמות.

כך או אחרת, מדובר על מערכת אגואיסטית, איך שאנחנו קיימים בה, עם תקוות לחיים טובים יותר בעולם הזה ובעולם הבא. כל זה לא קשור עם שינוי הטבע האנושי. אין אף שיטה שהייתה קוראת והייתה מציבה כמטרה לאהוב את הזולת באמת כמו את עצמך. בזה חכמת הקבלה שונה מכל שאר המערכות, היא היחידה שמורה על הצורך לשנות את האדם באמצעות הכוח העליון ומסבירה כיצד לעשות זאת. כל שאר האמצעים סגורים בתוך האגו שלנו, ולהשתמש בהם זה כמו למשוך את עצמך בשערות מתוך הביצה.

חוץ מזה, כל שיטה תואמת לאותו העם שבקרבו היא נוצרה. אני מניח, שלא ניתן להבין קונפוציוס מבלי להיות סיני. הלימוד שלו הוא מאוד עמוק, הוא נראה שטחי בעיני העמים האחרים, מפני שאינו תואם לטבע ולאופי שלהם.

לא במקרה קיימים שבעים שורשים של שבעים האומות. לכל אומה קיים שורש רוחני משלה שמוליד בעולם שלנו את ההעתקה שלו. מכאן נובעים ההבדלים, כולל גם התרבותיים. נניח, האופרה, זה איטלקים, ואת הספרדים לא ניתן לתאר ללא מלחמת השוורים. ובמיוחד זה נוגע לפילוסופיה. אי אפשר להבין את דנטה בניתוק מהתרבות והתקופה שלו. אנחנו רק עושים את עצמנו שמבינים את היצירות מהעבר. האם אני באמת יכול ללמוד את הפילוסופיה היפנית, אם אני לא משם? – אני פשוט לא אצליח להרגיש אותה, להיות חדור בה מבפנים. אני מסוגל רק ללמוד את החומרים ולתפוס את האות היבשה, אבל לא את הרוח.

אני לא אבין את קונפוציוס, מפני שבפנים אני לא בנוי כמוהו. אני מטבעי לא אבין את האינדיאנים. אפשר לנסוע אליהם, אפשר לחכות את החיצוניות, אבל אני לא אצליח לקשור את הלימוד שלהם עם הנשמה שלי.

במקרה הטוב אני יכול להרגיש עם אחר, אבל לא להיות חלק שורשי שלו. ולכן העולם שלנו מלא שטויות: אנחנו סירסנו ומנענו מילוי פנימי מתרבויות עשירות ותפיסות פילוסופיות עמוקות, בכך שהשארנו רק את החיצוניות. שבעים השורשים נשמרים עד לגמר התיקון ורק אז נעלמים בכתר הכללי. ולכן, חוץ מדוקטורטים יבשים לא תהיה כאן שום חדירה הדדית. אין בהם גרם של אמת.

יתרה מכך, הסינים המודרניים מסתכלים על קונפוציוס מרחוק וגם כן לא מבינים אותו לכל עומקו. אבל הם בכל זאת יכולים להצטרף אליו, ובאיזה אופן להתקשר עם השורש שלהם, בעוד שאין בכוחו של אף אחד אחר לעשות את זה.

מצידנו, אנחנו צריכים להתחבר באהבה הדדית מעל לכל השורשים שלנו, מבלי להתבלבל בהם. המקור לשבעים השורשים האלה הוא "זעיר אנפין", אבל אפילו בו הם לא מתערבבים, אלא מתחברים רק באמצעות ה"מסך". בכלל, ברוחניות כל ההבדלים נשמרים ואפילו גדלים במידת עלייתם, מאחר והתכונות שלנו צוברות כוח. בהתחלה אנחנו קרובים וכמעט ולא נבדלים בינינו, אבל אחר כך, במדרגות הרוחניות מתחילים להתפצל לפי הקונוס, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אך מעליו, מעל לכל פרטי התפיסה, אנחנו מתחברים בהשפעה הדדית.

אתה שואל "איך"? – כשאני מעמיד את הרצון שלך מעל לשלי, ואתה מעמיד את הרצון שלי מעל לשלך, אז אני מתחיל לחדור בלימוד קונפוציוס, ואתה בלימוד משה. אבל לשם כך דרוש "מסך", בתחילה צריך לעבוד בשיתוף.

מתוך שיעור על תלמוד עשר הספירות", 15.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
היסוד לכל הדתות
בעבודה הרוחנית אין שום אפליה
גילוי הקבלה לעולם: זה רע או טוב?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/AdLre

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest