שבירת האגואיזם

laitman_2009-03_4166_70.jpg

בעל הסולם, מאמר "הערבות": "…אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם מבלי למצוא שום מוצא כדי לצאת מעמידתם המזוהמת כמבואר".

שאלה: מי יכול לתקן את המשיכה שלי לזוהמה ולשפלות?

תשובתי: אני פועל ביחס לחברים, והחברים פועלים ביחס אליי. משמע שהם מתקנים אותי? – כן. ואני מתקן אותם? – כן. אז באיזה אופן אני מתקן את עצמי? – על ידי זה שאני מתקן אותם.

כזאת היא הערבות: אף אחד אינו עושה את זה ללא האחרים, ובכל הפעולות הוא תלוי באחרים, גם במובן החיובי וגם במובן השלילי, לטוב ולרע. הוא תלוי גם בפעולותיהם הטובות וגם בפעולותיהם הרעות, והם תלויים בפעולות הטובות או הרעות שלו.

היום זה הופך למציאות, שתתגלה בעולם שלנו בצורה מאוד לא נעימה. באיזושהי מדינה מתרחש משהו רע, וזה מורגש מייד במדינות האחרות. לעומת זאת, אם באיזשהו מקום יתרחש משהו טוב, אז גם אצל האחרים יהיו שינויים לטובה.

זה לגמרי "שובר" את האגו שלי. הרי אני רוצה שלאחרים יהיה רע, ולי יהיה טוב, כדי שבהשוואה אליהם אני אשאר ברווח. אם רע להם יותר מאשר לי, זה כבר מחמם את הלב. ועכשיו אנחנו נראה, כיצד האינטגרליות של הטבע מחייבת אותנו לחשוב אחרת. היא מלמדת אותנו שאף אחד אינו יכול להרוויח לבד. אם יהיה טוב לאחד, יהיה טוב גם לאחרים. לא ייתכן מצב שבו למישהו יהיה טוב ולאחרים יהיה רע.

אנחנו מתקרבים בהדרגה לכזאת תמונת עולם. תראה מה קורה עם המדינות המפותחות. אם מדינה אחת קורסת, האחרות אינן יודעות מה לעשות ונופלות אחריה. הגענו לכזה סדר כלכלי, כלומר לכזה אגואיזם, שבו כולם תלויים בכולם. וזוהי הערבות, כך היא מתגלה.

אף פעם לא חשבתי שאהיה תלוי, נגיד, בצרפת. מה אכפת לי מצרפת? אבל עכשיו אני צריך לדאוג שלא תהיה שם פשיטת רגל. אם צרפת תפשוט את הרגל, אז ללא כל ספק, אחרי יומיים אני ארגיש את זה בכיס שלי, ובצורה רעה. אם הייתי מרוויח מזה, אז מה אכפת לי, מצידי שיפשטו רגל. אבל לא, זה רק מזיק לי.

פעם הבעיות של האחרים הביאו לי תועלת. לפני שהעולם ננעל במערכת אינטגרלית, כולם פעלו מתוך האינטרסים הפרטיים שלהם, מבלי להתחשב באף אחד. כל מדינה דאגה רק לתועלתה האישית, בכל פעם ביצענו חישוב אגואיסטי בריא כיצד להרוויח על חשבון האחרים. ואם זה דרש לפרוץ במלחמה נגדם ולהרוס אותם עד היסוד, זה אפילו היה טוב יותר עבורנו.

היום היינו רוצים להמשיך באותה הצורה, אך איננו מסוגלים. עוד מעט יתברר שגם לא ניתן לפרוץ במלחמה. אנחנו עד כדי כך תלויים זה בזה, שאני לא אוכל לספק לעצמי שום דבר בכוחות עצמי. יהיה חסר לי כל מה שאני הורס אצל האחרים.

לזה אנחנו מגיעים. אם אני רוצה טוב לעצמי, לעם שלי, למדינה שלי עם כל המערכות שלה, אני חייב לדאוג לטובת ולרווחת כולם. רק אז גם לי יהיה טוב.

זה המנגנון שפועל בהשפעה בין הפרצופים, בין בני האדם, ובין האדם לבורא. אני צריך לקחת את הרצון של הזולת במטרה למלא אותו ולהעמיד את רצוני לרשותו. רק בתנאי שאני ממלא אותו ודואג לו, כל השפע עובר דרכי ומתגלה בי בעוצמה חזקה יותר פי 620.

העולם עדיין אינו מבין לתוך איזו מערכת אנחנו נכנסים. וכדי שהוא יבין, אנחנו צריכים לספר על כך לאנשים מהר ככל הניתן. אחרת, מתוך הייאוש, הם בכל זאת יגיעו למלחמה. פשוט לא תישאר להם ברירה אחרת.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 17.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האור מצידה השני של התמונה
האוהלים בכיכרות
ערבות: אחד מעד – נפלו כולם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/fN3QS

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest