שבועת אמונים

שאלה: איך אפשר בפועל לכרות ברית בקבוצה, כדי להישאר באותה תחושת השייכות לחיבור הכללי?

תשובתי: כולנו הרי רוצים להתקדם! אנחנו השגנו בכנס הרגשה חדשה, לא סתם אנחנו עשינו לפניו כזאת הכנה גדולה ואספנו בו רק חברים נאמנים. בכנס למעשה לא היו אנשים מקריים, ואם מישהו נקלע לשם, אז הוא התמוסס באווירה הכללית.

ועכשיו כולנו מעוניינים בברית הזאת כדי להמשיך את מה שהושג. אם כל אחד רוצה לשמור את אותה הרגשת השייכות הכללית לאחד שלם, שבה אנחנו משתוקקים למצוא את תכונת ההשפעה ההדדית, אז בפנים נמצא הכוח העליון. בינתיים הוא ניסתר, אבל לאט לאט הוא יתגלה, יתבהר, יאיר. זה יקרה! אנחנו כבר מגלים את אותו האזור שבו זה אמור להתרחש.

הברית נבדלת מהמאמצים הרגילים בזה, שאנחנו מתחייבים אחד בפני השני. בזה שמרגישים עכשיו שייכות לחיבור הכללי, אני מתחייב לשמור עליה, כמו שבועת אמונים לעמו, למדינתו. אנחנו מרגישים את עצמנו שייכים למדינתנו וזה מחייב אותנו לנאמנות. וכאן קורה אותו הדבר.

בעיקרון, אנחנו כבר כרתנו את הברית הזאת, ועכשיו רק צריך לחזק אותה, לחתום עליה. חתימה מסמלת, שאתה כבר לא יכול אפילו לא לרגע אחד לסגת מההתחייבויות שלך. אתה מבטיח, שעל אף כל מיני ההפרעות והמצבים החדשים אתה תשמור אמונים לאיחוד הכללי. זו נקראת חתימת הברית.

אתה תיזרק ממצב למצב, אבל אתה תחזיק בהסכם שלך על ידי הכוח של הבורא. אף שאנחנו עדיין לא מגלים אותו, ולכן לא כל כך מרגישים שהוא מחזיק את הכול. ובינתיים הפחד הכללי המשותף לאבד את מה שהושג צריך להחזיק אותנו, שזהו החבל שקושר אותנו יחד.

אחר כך אנחנו נוכל להתקדם קרוב יותר להשפעה, ונבין שהבורא הוא ערב לברית שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 17.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כל זה קרוב מאוד…
איך "לספור" את מה שהושג
כנס שלא יהיה לו סוף

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/6nPeu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest