דף הבית / חכמת הקבלה / פרשת השבוע / שבועה שלא ניתן להפר

שבועה שלא ניתן להפר

"…בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש: כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה ליהוה" (ויקרא, פרשת "אמר" כ"ג, כ"ג-כ"ה).

אדם הוא רצון לקבל, ליהנות. אין בו כלום חוץ מהיצר האגואיסטי. זאת אומרת, הוא צריך בצורה כלשהי להגביל את עצמו, להקריב את האגו שלו. למשל, אני הפסקתי לעשן, אם זה נחשב שהקרבתי איזה שהם תענוגים שלי.

למעשה זה לא קורבן, אלא חשבון פשוט: אני רוצה להיות בריא יותר. כלומר, תחת השפעת הסביבה האדם עושה הערכה, מה מועיל לו יותר, והסביבה בנוסף לזה מלבה את התועלת הזאת. כך זה היה כשאני הפסקתי לעשן. התאספנו כמה חברים ונשבענו זה לזה שאנחנו מפסיקים לעשן, כל אחד זרק למרכז המעגל חפיסת סיגריות, וכך כביכול התחייבנו זה לזה לקיים את השבועה.

במילים אחרות, אם הבטחתי במעגל חברים אז אני חייב לקיים את ההבטחה, כי זו פעולה רוחנית, מפני שאני הולך לזה יחד עם החברים שאיתם הגעתי לדעה אחת. על ידי המעשה הזה אני רוצה ליצור איתם חיבור עוד יותר גדול, שבו מתרחשת הכנה להרגשת גילוי הבורא. לכן אני מקבל את זה כפעולה רוחנית.

אין בגידה יותר גדולה מהפרת הבטחה. כי זה החלפת מצב אחד באחר, כשאנחנו מעלים החלטה ארצית עד לדרגה רוחנית. בעיקרון, עם השתוקקות כזאת לאיחוד אפשר לקחת על עצמנו כל התחייבות, והיא תבוצע. זה כבר תלוי באנשים.

שאלה: למה לפעמים קורה שהאדם לא עומד במילה שלו?

תשובתי: הוא תולש את עצמו מהמעגל הזה. יש שתי גישות שאותן הוא כל הזמן צריך לחדש בתוכו ואפילו לטפח. ראשית, הוא מחזיק בנקודת מבט שעכשיו הוא הפך להיות הרבה יותר שלם, מושלם, טהור, גבוה בהשוואה למצב שהוא היה בו קודם כשעישן לדוגמה. בזה הוא מוציא את עצמו למדרגה חדשה. שנית, הוא צריך כל הזמן להרגיש שהוא נמצא מול החברים שלו והוא לא יכול לבגוד בהם, מפני שהבורא כביכול נוכח בשבועה הזאת כעד.

אם אני כל הזמן מעודד את עצמי, שעכשיו אני נמצא במדרגה יותר עליונה ממה שהייתי קודם, או שאני ניצב מול החברים ומבטיח להם (בעיקרון לא להם, אלא לעצמי), שיותר אני לא אקח ביד אף סיגריה, אז זה נותן לי כוחות. לי אישית זה לגמרי לא קשה. אני יודע שהייתי סובל נורא אם לא החברים, כי פיזיולוגיה היא פיזיולוגיה. אבל דווקא מפני שאני מתאר את עצמי כחייב להם, אז אין לי שום בעיות.

עבורנו זה היה מקרא קודש, מפני שהבנו שאנחנו מתאספים לא סתם כדי להפסיק לעשן, אלא על ידי לימוד חכמת הקבלה והתקדמות קדימה, אנחנו יכולים להשתמש גם באמצעי הזה (בקבוצה), כדי לטהר את עצמנו או להיווכח שאפילו זה אפשרי.

שאלה: מה במקרא כזה מהווה "תרועה"?

תשובתי: תרועה זה משהו שלא ניתן להבעה, שנובע מהלב אבל לא של אחד, אלא של כולם יחד. ותרועה מסמלת את המצב הזה. היא נובעת ממלכות שרוצה את הופעתו של הבורא, כדי לבצע חיבור רוחני ולהוליד את המדרגה הבאה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 11.6.2014 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/WkqrU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest