דף הבית / קבלה לעם / שאלות ותשובות / שאלות ותשובות –10

שאלות ותשובות –10

תשובות של מרצים ממכללת "קבלה לעם" לשאלות של קוראי הבלוג שלי בשפות השונות:

שאלה: אחרי כנס "קבלה לעם" העולמי רבים מאיתנו חוו אכזבה גדולה. גם אני. זה קרה ביום השלישי של הכנס. אך כשבדברי הסיום שלך אמרת שכדי לקפוץ על השולחן צריך לרצות מאד להיות מכוון לזה, ואז זה יקרה, חשתי שמחה ואני מרגיש כך עד היום. אני מבין את מטרת התרגיל שביצעת איתנו ומודה על כך שעשינו צעד גדול קדימה לקראת הרוחניות. יחד עם זאת, מתגברות הספקות, האם הרגשת האכזבה לא הייתה טעות? בנוסף לכך בכנס עשינו מאמץ אחד משותף כדי להשיג את הרוחניות. הבנתי שמאמץ זה ייתן תוצאה רק אם כולנו נתכלל בו, ושאני לבד, לא שווה כלום. כיצד אפשר בחיי היום יום להשיג את המתח והריכוז שהרגשנו בכנס? כיצד הופכים כל יום וכל שיעור להמשך של הכנס?

תשובה: הרגשת האכזבה שאתה מדבר עליה היא חומר לעבודה. כשחוקרים את שורשיה אנחנו יכולים להבין איך האור פועל על ה"הפרעה" שלנו כאילו מתוך הסתר ונותן לה להרגיש "ניצחון" על הבורא וכך להתגלות בהרגשה שלנו. על מנת לא להפסיד את מה שהשגנו בכנס עלינו להבין שאנחנו נמצאים במדרגה שונה לגמרי ממה שהיינו לפני הכנס. אנחנו חיים בעולם שונה לגמרי, עולם ש"ספוג" במטרה. אם נקבל, נראה את זה בפנימיות, נוכל לברר ולהשתמש בכל מצב ומצב בצורה שונה לגמרי, מעומקן. זה יאפשר לנו להבין לעומק את מה שאנחנו לומדים מספרי בעל הסולם והרב"ש, לראות ולהרגיש את החיבור בינינו כבר לא כתרשים או כרעיון, אלא כחומר. חומר אמיתי ביותר שמקבל צורות שונות, מתפתח כפי שהוא צריך להיות. חומר ממנו אנחנו עשויים ובו חיים ונושמים ומקבלים כוח חיים ממנו. זה יצופף את הזמן ויהפוך אותו למורגש מבחינה חומרית. אם נצליח בכך, זה יהיה הרבה יותר קרוב למטרה מכל כנס החזק ביותר.

שאלה: היום השני בכנס "קבלה לעם" העולמי היה שונה מהיום הראשון. האם היית יכול להסביר מה קרה ביום השני ומדוע היו שהרגישו ייאוש והיו שהרגישו שכמעט השיגו ערבות? בנוסף לכך, תסביר בבקשה כיצד באופן מעשי מהנקודה הזו אפשר לברוח מפרעה?

תשובה: העיקרון הכללי של הבריאה הוא חיבור הדדי בין כל חלקי הבריאה ותכונותיה. כל אחד חי ומרגיש לא למען עצמו ולא "בזכות עצמו" אלא בזכות הבריאה כולה. במהלך הכנס, החברה שלנו פועלת למען הבריאה כולה, היא כוללת בתוכה את הנשמה הכללית של האנושות, בה חסר אור הבורא, חוץ מחלקו העליון של הפרצוף שעתה מתחיל את תהליך התיקון. לכן, רסיסיו השונים של החלק העליון הזה, הנשמות שלנו, למרות שהן מחוברות בהתעלות אחת, הן מרגישות את השפעתם של החלקים הלא-מתוקנים בנשמה הכללית. בנוסף לכך, גם אנחנו היינו פרצוף רוחני שיש בו עשר ספירות, מספר רב של תכונות. כל תכונה עובדת על הרגשה זו או אחרת למען הפרצוף כולו, מכניסתו של האור ומסייעת לעלייתו של הפרצוף.

כיצד מתוך נקודת "הפירוד" בהרגשה בורחים מפרעה? – על כך כתבו המקובלים. הם הסבירו את המתרחש על שפת ים-סוף. נאמר, שכשראו ישראל שחיל פרעה מתקרבים, הם התחלקו לכמה "מפלגות": חלק מציעים להילחם, האחרים מציעים להיכנע, וכו'. במצב זה "בין הפטיש לסדן", כשמשני הכיוונים לוחצים פרעה והאור, ישנן עליות וירידות – ואת זה חווינו בכנס. במקרה זה פועלת רק החלטת משה: "הבורא ילחם לכם ואתם תחרישו". המילה "תחרישו" קרובה למושג "לחרוש", כלומר להפוך את שכבת האדמה/הרצון, מה שהיה למטה: השפעה ואמונה, צריך לעלות, ומה שהיה למעלה: קבלה, ידע, תכונת פרעה, צריך להוריד. את כל זה עלינו לבצע בנקודה הזו כשאנו מאוחדים, אז הבורא יעשה את חלקו.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wVQQL

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest