דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / רשת ביטחון או פוליסת ביטוח

רשת ביטחון או פוליסת ביטוח

אדם צריך ליצור סביבו "רשת ביטחון", כדי לא להישבר כאשר יעמיסו עליו כבודה, יחדדו לו את הרגישות ויראו את כל הרע שבו. מידת ההתקדמות נמדדת על ידי כך, עד כמה מהר האדם מתעורר ושמח שקיבל "הכבדת הלב", כמו שכותב בעל הסולם: "שמח אני ברשעים שמתגלים."

הוא מתחיל לעבוד עם הרשעים הללו, עם כל ההפרעות: חוסר הרצון שלו, המחשבות על כמה זה קשה וחסר תועלת, הביקורת על החברים והמורה, התלונות על החיים האלה. יתכן שהעולם סביבו בחורבן, אנשים נמצאים בייאוש ודיכאון, אך הוא מסתכל עליהם ונראה לו שהם מוצלחים. מראים לו תמונה מעוותת: אנשים ברחובות נראים לו מלאים בחיוניות ובחוכמה.

כל זה תיאטרון ושקר, והאדם בהכרח זקוק לרשת ביטחון, שתיתן לו את הביטחון והכוח כדי תמיד לנוע קדימה. לשם כך יש שני תנאים. התנאי הראשון: הקבוצה מכוונת את האדם לבורא, והתנאי השני, הוא מייד פונה לבורא כדי לקבל את כוח ההשפעה, שמאפשר לו להיות מעל כוח הקבלה שהבורא יעורר בו בפעם הבאה. כך האדם מתקדם.

לכן, הרב"ש כותב, כי "רק לאלו אנשים שרוצים לצאת משליטת הרע," כלומר, עושים יגיעה עצמית, האור מסייע. אני לא יכול לקוות שהאור יתקן את הכול בעצמו, אבל שום דבר לא תלוי בי, ואין לי שום טעם לעשות צעדים לכיוון החברים. האור לא ישפיע עליי אם אני בהתחלה לא אעשה מה שבכוחותיי.

ואני מסוגל רק לדבר הפשוט ביותר: לטפל בחברים ולהתחבר איתם, לחבק אותם, לעשות משהו בשבילם, אפילו עם הכוונה הלא הנכונה. בתגובה לכוונות הכוזבות והמעשים השקריים האלה, הבורא נותן לי "הכבדת הלב": אני מתחיל להרגיש כבדות איומה וחוסר רצון לעשות את זה, אני לא רואה בכך שום היגיון. כלומר, הבורא מגלה לי את הרע שבי, ונראה לי, שכל פעם שאני נהיה גרוע יותר ומתרחק מהמטרה יותר ויותר.

"והאמת הוא, שהשכל מחייב, שבכל דבר שנותנים יגיע, מתקדמים פחות או יותר, אבל לא ללכת אחורה". (מתוך מאמר של רב"ש "מהו שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה").

כך נראה לי עכשיו, כי אני מאשים ושופט כל דבר שבעולם מתוך הקלקולים שלי.

"והתירוץ הוא שלא הולכים אחורה, אלא מתקדמים לצורת האמת", כלומר, אני מתקרב לא למטרה הכוזבת, שנראית לי ברצונות האגואיסטיים שלי, אלא אני מתקרב לאמת, ואז אני רואה "עד כמה שהרע יכול לפעול בהם". במידה ובעומק שהרע מתגלה באדם, הוא מסוגל בעזרת הקבוצה להחזיר את עצמו למקום הנכון כדי לפנות לבורא.

בלי קבוצה אין לאדם שום סיכוי להיזכר בכך שצריך לפנות לבורא. הוא בהכרח ישכח זאת ויחמיץ את ההזדמנות שניתנה לו מלמעלה. הוא לא יכול להשתמש בהתעוררות שנשלחה לו, ופשוט ייפול ויטבע ברע שבו. לכן, דרושה הסביבה שמעלה את האדם למצב הטוב ומראה לו באיזה כיוון הוא צריך לפעול כדי לצאת מהירידה.

הקבוצה פועלת כמו אימא שתומכת בילד שלומד ללכת, והוא רק צריך לעשות צעד קדימה. כך הוא עושה צעד אחר צעד, עד שהוא יכיר ברע הגמור שבו, ואז הבורא יעזור לו. "ואז רואים שה' הוא היה שומע תפילה כל הזמן", וזה הבורא שהעביר את האדם גם דרך המצבים הטובים וגם דרך המצבים הרעים.

"..ובהאמור, צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה. "אלא להאמין "כי ה' שומע תפילת כל פה". האדם צריך בכל מצב להשתדל להחזיק את עצמו באותו הכיוון לבורא, להבטיח לעצמו את התמיכה הנדרשת. האומץ הוא לא בלהילחם בעצלות שלי, ברגשות הרעים, בייאוש, בעייפות, בחוסר האונים. כל המאמצים שלי צריכים להיות מכוונים, כדי מראש לארגן לי תמיכה, כלומר, להתכונן.

בצורה כזאת, האדם "מבטיח את עצמו" ומראש שם את עצמו במצב שאינו תלוי בו. כאילו אני קונה פוליסת ביטוח. אני לא יודע מה יקרה בעוד רגע, ואני רוצה להבטיח שברגע שאני נחלש ולא אוכל לשלוט בעצמי, מישהו אחר שיש לו כוח, ידאג לי. הוא ללא ספק יעזור לי ויעשה הכול נכון לטובתי.

אני מראש עושה לעצמי ביטוח כזה: באמצעות הלימוד, המחויבויות כלפי הקבוצה, ההשתתפות בתורנויות. אני מארגן את הכול בצורה כזאת, שכאשר אני אפול, אני לא לגמרי אתנתק ולא אלך לאיבוד. רק בצורה כזאת ניתן להתקדם.

מתוך ההכנה לשיעור, 27.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
חיסכון רוחני לימים קשים
טווח ביטחון מהתמוטטות עתידית
שלא נסחף בים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/QmVJy

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest