הרב"ש, "שלבי הסולם", מאמר "מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק": "האדם צריך להמציא כלים ריקים, שהקב"ה ימלא אותם עם שפע עליון, שזה נקרא ברכה".
הדרך הרוחנית נחלקת לכמה שלבים שבהם אנחנו לומדים להרכיב, לחבר את כל חלקי המציאות. אז באיזה רצון עלינו להצטייד בכל פעם כדי לפנות בכל סוגי הבקשות, על גילוי האמצעים, התכונות והאיחוד?
מסתבר שהכול כבר הוכן עבורנו ורק מחכה לרצון שלנו. כל הגילויים שאנחנו מגלים בדרך, הם כלפינו בלבד. אנחנו מכנים אותם שלבי ההשׂגה, אך למעשה כל המדרגות כבר קיימות, וכל המצבים, כולל המצב הסופי, כבר נקבעו מראש.
ולכן, כשאנחנו עולים במדרגות הסולם, כשאנחנו חוזרים מתוך החושך והניתוק ומשׂיגים בצורה טובה יותר את המציאות הכללית של הבריאה – אנחנו מגלים אותה לעצמנו בלבד. בכל פעם אנחנו מגלים תכונות, פריטים, קשרים חדשים. כך היא מופיעה ומתגלה לפנינו מתוך החושך, מתוך ההסתרה.
בסיכומו של דבר, כשהאדם רואה את מה שהבורא הכין עבורו, הוא מגיע ל"ברכה". אך זה בתנאי שהוא מרגיש את מה שקיבל בתכונות החדשות. ממדרגה של אי-קיום רוחני, מדרגות הדומם, הצומח והחי, הוא נולד לעולם. והכול כדי להרכיב את עצמו, בכך שבכל פעם הוא מרכיב שני חלקים: רצון לקבל ותכונת ההשפעה השוֹרָה מעליו.
וכך האדם מתקדם קדימה: שני המרכיבים האלה, הרצון והכוונה, מגיעים אליו מלמעלה והוא בסך הכול מקדים אותם על ידי החיסרון והנחיצות שלו, כדי שהם יתגלו, יתחברו ויתמלאו. וכל זה במגמת החיפושׂ לכיוון ההשפעה בכל מה שעולה מעל לחיים הגשמיים, ה"בהמיים", שלו.
אך עדיין אין זה מספיק לרצות את ההשפעה. צריך גם לקבל בכוונה על מנת להשפיע. מצב כזה נקרא "אמונה שלמה". ועד אז אין לאדם אפשרות "לברך", מאחר ועדיין לא קיבל את ההטבה מהבורא. בשלבי התיקון הכלים מתמלאים באור החסדים, ואחר כך מתלבש בהם אור החכמה. ורק אז האדם מגיע לברכה.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 13.01.2011
ידעיות קודמות בנושא:
לא למסור לזאבים את התינוק
מה אנחנו צריכים להוסיף לבריאה?
יסוד כל התיקונים
שלום הייתי רוצה שתעבירו את זה לרב בבקשה תודה. לפני שלמדתי קבלה הייתי מברכת על כל מה שאני אוכלת ושותה בלי ידיעה למה אני עושה, היום אחרי 3 שנים של לימודים בקבלה ועל כל המערכת ועל הבורא לפני שאני אוכלת אני נעצרת חושבת עושה כוונה למה אני מברכת, להודות ולהתחבר עים נותן התענוג ללמוד איך לשתף מלכות עים בינה כאחד באהבה ושלום ולעשות נחת רוח לבורא בכדי שלא אתבייש רק לקבל לעצמי, והרגשתי שזה בא לי פתאום משמיים שכך אני צריכה לכוון האם זה נקרא כוונה להשפיע לבורא? כאילו אני עוצרת את עצמי מלקבל ישר לעצמי שמה מסך כוונה על הרצון לקבל ורוצה את התענוג הזה להשפיע לבורא. אני יודעת שהבורא מתגלה בחיבור בין החברים בקבוצה אבל גם אני יודעת שאדם עולם קטן וכל החברים זה הרצונות שלי וחכמת הקבלה זה עבודה פנימית אז אני חייבת לחפש בתוכי את הרצונות לקבל ולרצות להלביש על הרצון כוונה להשפיע לבורא וכמו שרב"ש כותב כאשר האדם רוצה ללכת בדרך השם ולקיים תורה לשם שמיים בלבד ולא לתעלת עצמו אז הרצון מתנגד ולא משתף פעולה וזה הייצר הרע שמתגלה באדם כלפי הבורא , אבל כאשר אני מבקשת מהבורא כוח להכניע את הייצר הרע אני מרגישה שכן אני יכולה לעשות את הכוונה האמיתית אז מכוח הערבות שלי כלפי כל הנשמה אני מודה לבורא שזיכה אותי להיות בקשר עימו ורוצה להוסיף את החיסרון של ההשתוקקות שלי לדבקות בבורא לרצון הכללי וביחד נצפה לישועת השם יתברך ולגאולה שלמה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון. כוכבה פרץ חברה לנצח מקבוצת חיפה .