רק הבורא יעזור לנו!

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 5

שאלה: מדוע הבורא מתגלה לנו על ידי ייאוש?

תשובתי: ייאוש, זהו מצב טוב מאוד, אבל רק שהוא לא יהיה המצב הסופי. אחרי הייאוש צריך לבוא פתרון.

ייאוש, זה כאשר אני מסתכל לתוך הרצונות שלי ורואה שאני לא מסוגל לעשות שום דבר. זה הרי נפלא! בעל הסולם כותב, שאין מצב יותר מאושר בחייו של אדם, מאשר שהוא מרגיש שאין מי שיכול לעזור לו וגם לא הוא לעצמו: באופן כללי, הכול בהתמוטטות וקריסה. בעל הסולם, אגרת נ"ז: "אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות, ותרופה אין." ברגע זה הוא מתחיל להבין שרק הבורא יכול לעזור לו ואז מופיעה אצלו דרישה אמיתית לבורא. לכן ייאוש, זהו רגש נפלא, רק שהוא צריך להיות מעוצב בצורה נכונה.

אין כזה דבר, שאנחנו נעבור משהו וזה יהיה לא נכון או שאין בו צורך בכיוון אל המטרה. המאמצים שלנו נותנים לנו כוונה נכונה, כיצד להתייחס לֵמה שאנחנו עוברים. אנחנו בכל מקרה צריכים לעבור את אותם המצבים, רק שיחס נכון כלפיהם מזרז את הדרך, מרכך אותה, הופך אותה. אבל בכל מקרה זה לפי אותה התבנית, אלה הם אותם המצבים, ואינך יכול לעשות שום דבר.

אתה היית איזה חלקיק ב"מלכות דאין סוף" המתוקנת. ה"מלכות" הזאת נשברה לחלקים, ואתה כחלק לא מתוקן, בכל מקרה חייב לתפוס את המקום של החלק המתוקן שלך. אין לאן לברוח מזה! אתה חייב שוב להתאסף ולתפוס במעגל השבור את אותו החלק. המעגל הזה יהיה כבר בהכרה, בהשגה פי 620 פעמים יותר גדולה מאשר קודם, אבל זה יהיה מעגל זהה לגמרי, אותם הרצונות (הם הרי לא גדלים), אלא הם פשוט רכשו הכרה.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס סנט פטרבורג, 14.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ייאוש וביטחון הם מרכיבי התפילה
כנס: הרגע המאושר ביותר
להגיע עד לקצה גבול היכולת