דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / רקיע, צדיק וגמר התיקון

רקיע, צדיק וגמר התיקון

ספר הזוהר, בראשית, פסקה 379: "הכתוב, ויעש אלקים את הרקיע, כתוב ברקיע העליון באצילות. אבל מה שנתקן באצילות, נתקן ונעשה בכל המדרגות של בי"ע עד ים התחתון."

שאלה: מה זה רקיע?

תשובתי: רקיע הוא גבול שאליו הנברא יכול לעלות ולהדבק בעליון, ולא מעבר לזה. מעל הרקיע נמצאים ה"כלים" שמהם הנברא יכול לקבל, אבל אנחנו חיים בחלל שבין הרקיע לארץ, באח"פ.

שאלה: האם כאשר האדם מגיע להצדקה מוחלטת של הבורא, למצב של "צדיק גמור", הוא הופך לרקיע שמחבר את העולם העליון עם העולם התחתון?

תשובתי: הצדיק הוא זה שנמצא ברמה של רקיע. הוא מגלה את תכונת ההשפעה שזורמת דרכו.

שאלה: האם הבורא הוא תכונת ההשפעה?

תשובתי: כן. לכן, הוא נקרא "בו-רא", "בוא וראה". ברגע שתתגלה בך תכונת ההשפעה, זאת אומרת שיתגלה בך הבורא.

שאלה: האם מסתבר, שהבורא הוא כוח שהצדיק מגלה, מגיע לבחינת "רקיע"?

תשובתי: נכון. את הבורא אפשר לגלות רק כאשר הוא מתלבש באדם. אדם שמגיע להשתוות הצורה עם הבורא נקרא "צדיק".

הבורא הוא תכונת ההשפעה שממלאת את האדם במידת תיקון הכלים שלו. "כלי" נקרא "מסך ואור חוזר", כלומר, מידת ההשתוקקות שלי כלפי הזולת שבה אני יכול להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, עם האור, לגלות את אור ההשפעה בתוכי. המקום שאני מגלה אותו נקרא "כלי". כאשר אני רוצה שתכונת ההשפעה תעבור דרכי לזולת, זאת אומרת שאני מפעיל את האור שיעבור דרכי אליהם.

שאלה: האם כל זה מושג בתוכי? כל האנשים, כלומר, כל הכלים שנראים לי חיצוניים, הם בעצם הרצונות הפנימיים שלי?

תשובתי: הכול נמצא בתוך האדם. אין שום דבר מבחוץ. אבל בו בזמן אנחנו רואים את תמונת העולם שלנו, ועלינו להתייחס נכון אליה, למה שמתרחש מחוץ לי ובו בזמן בתוכי, ולהגיע למצב שבו קיימות שתי המציאויות ואני לא מוחק אף אחת מהן. כי אם אני חושב שכל מה שאני רואה הוא אמת, אז אני חי רק בעולם הזה. אבל אם אני חושב שכל זה הם חלקי נשמתי והכול נמצא בתוכי, הכול שלי, אז אני כאילו מוחק את העולם הזה. אני חייב להיות בשניהם.

כל עוד אני לא הגעתי לגמר התיקון, צורת העולם הזה לא נעלמת ואסור לי לדחות אותה בכוח.

שאלה: האם גמר התיקון הוא המצב הסופי של כל מדרגה, מתי צדיק מגיע לדרגת הבורא?

תשובתי: אפשר לשאול אחרת. מתי אני מרגיש מעין גמר התיקון? כשאני מסיים את המדרגה הנוכחית. אבל זה לא גמר התיקון האמיתי, אלא הרגשה כלשהי אחרי סיום המדרגה. כלומר, באותם הכלים שהאדם עבד, הוא מגיע לגמר התיקון. אבל גמר התיקון הזה תמיד חלקי, מכיוון שחלק מהכלים הוא לא הפעיל והוא יודע בדיוק איזה חלק. כי חלק מהכלים הם בכלל "מלכות דאין סוף". מתוך "מלכות דאין סוף" יש לנו רק כלי קטן, "עשר הספירות" שמתגלות עכשיו ומהן אני חותך חלק שאני מסוגל לעבוד איתו.

מסתבר, שקיימים שלושה חלקים: הכלי שאיתו אני עובד, כלי שאיתו אני לא יכול לעבוד (אפשר לומר שזה גו"ע ואח"פ או רמ"ח ושס"ע, מצוות "תעשה" ו"אל תעשה"), אבל בסך הכול אלה הן "עשר הספירות", וחוץ מזה, כל הכלי שהוא כל המציאות, כל ה"מלכות דאין סוף" שאני עדיין לא מסוגל לתקן.

שאלה: אם אני מתקן את עשר הספירות, זה אומר שאני מחבר אותן ביחד?

תשובתי: לא, זה לא כך. המערכת הרוחנית היא אנלוגית שבה כל חלק קשור עם כל היתר על ידי קשרים אין סופיים. אי אפשר לומר שעכשיו אתה נמצא כאן בתוך עשר הספירות ואחר כך אתה גדל עד לעשר ספירות יותר ויותר גדולות. לא, אתה כאילו "נמרח" בתוך כל המערכת. גם אם אתה ממש קטן, אתה קשור עם כולם, ו"מרוח" על כולם. ואז אתה גדל, אתה גדל בכל מיני תכונות שונות, מעט פה ומעט שם, ולא אתה קובע את זה, אלא המערכת ושורש נשמתך. וכך אתה מתקדם.

מתוך שיעור על פי ספר הזוהר, 20.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לשמוע את המנגינה העליונה
צדיק הוא מי שמצדיק את הבורא
שוויון והופכיות בבקבוקון אחד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/sseiv

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest