דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / רצונות מחוברים הם כמו צינורות מולחמים

רצונות מחוברים הם כמו צינורות מולחמים

שאלה: מהם התנאים הדרושים כדי להיות במקסימום השתוות הצורה עם המורה?

תשובתי: כל אחד מרגיש את זה בהתאם לעדינות הנפש שלו. אבל אם אנחנו מקבלים החלטה על איזה שהן פעולות כלליות, אז כל אחד חייב להשתתף בהן. אחרת הוא לא עם הקבוצה ולא איתי, אלא כאילו נזרק מהסירה לים הסוער, על אף שיכול לא להרגיש את זה.

חוץ מזה, אם אני עובד עם מישהו באיזה תחום מיוחד, לא חשוב באיזה תחום: אחד יכול להעביר לנו חשמל, האחר מכין לנו קטעים ממאמרים וכולי, אז גם שם הם צריכים לראות מה נדרש מהם. הם באים אליי ומבררים מה בדיוק אני רוצה ולמה אני חושב כך. יכול להיות, שמומחה יוכל להסביר לי שזה נעשה כך ולא אחרת, ואז אני אשנה את דעתי למשהו אחר.

אבל התלמיד חייב להיות מעוניין בכך שדעתו ודעתי יהיו לאחד! ואם אני לא צודק בעיניו, אז שיבוא ויוכיח לי, ישכנע אותי. זה קורה הרבה פעמים כך, אני לא כזה עקשן שאני לא שומע שום הסברים. בדרך כלל מדובר על שאלות גשמיות, כולל הפצה, כי יכולים להיות כל מיני תנאים מקומיים שאינם ידועים לי.

אבל העיקרון הוא כזה: "עשה רצונך כרצונו", כלומר, בין התלמיד לרבו חייבת להיות הסכמה וביצוע.

שאלה: איך אני אדע שעשיתי רצוני כרצונו? לא יכול כל אחד לבוא ולשאול!

תשובתי: אם זו איזו שהיא עבודה אישית, אז אתה יכול לבוא ולשאול. אם זו עבודה כללית בהפצה, אז אני סומך על האנשים שמובילים את הפרויקט הזה. אני מקווה שהם מבינים את האחריות שלהם כדי לכוון נכון את כולם לפי מה שהוחלט על ידינו. אנחנו כאילו כולנו יחד מגיעים לרצון אחד, לכוונה אחת, לכיוון אחד, ואחר כך יוצאים להפצה. ושם אתם צריכים לשמור שזה לא יסטה לכיוונים אחרים, ואם פתאום כך קורה, אז לבוא אליי ולשאול.

כי אם אנחנו לא מחזיקים בדיוק בכיוון, אז זה כבר כמו שני צינורות מחוברים שאחד מהם פתאום זז וכבר אין מעבר. כדי שיהיה מעבר לאור אני צריך לעשות את רצוני כרצונו.

מתוך שיעור בנושא "מורה דרך", 27.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
טיפשות ולא חינוך
ברז סגור מאי התאמת התכונות
מפקיד את חיי בידיו של מורה דרך

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/I19o2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest