רצונות מגדילים את השׂכל

המחשבה היא תולדה מהרצון (בעל הסולם, "שמעתי", מאמר קנ"ג "המחשבה היא תולדה מהרצון"). זה באמת כך, מפני שהרצון זה העיקר באדם ואילו המחשבות מופיעות רק כדי לממש את הרצונות.

הרצונות מופיעים בלב ועלינו להקשיב רק לו, ואילו המוח פועל רק כשצריך לממש את הרצונות שבלב, לכן הם העיקר ואילו השׂכל משמש כמכשיר עזר כדי ליישם ולהשיג את הרצוי.

"לדבר שיש לו רצון, בזה הוא מהרהר. ולא יהרהר בדבר שאינו לרצונו."

בעולם שלנו זה טבעי ומובן מאליו, כשאתה פונה לאדם, באפשרותך לנחש אילו מחשבות יש לו לפי הרצונות שלו. המחשבות שלו מכוונות רק למימוש הרצון, ובמידת ההיררכיה באפשרותך לנחש אלו רצונות שולטים בו, אלו לא חשובים לו, במה הוא עסוק במידה רבה, ובמה במידה מועטה, למעשה הרצונות מפקדים עליו.

"היינו לדוגמא: מיום המיתה לא יהרהר אף פעם." מפני שלא רוצה בזה. "אלא להיפך, שהוא תמיד יהרהר בנצחיותו, מטעם שכך הוא רוצה. נמצא, שתמיד מהרהר בדבר שהוא לרצונו."

ה"מחשבה" היא רק כלי עזר משני שהתפתח כדי לסייע לאדם להשיג את הרצוי לו, ולכן השׂכל מתפתח. נאמר: "עבור אדם מוכה, נותנים שניים שלא מוכים". כי את מי שמכים ומאלצים לחשוב, הוא הופך לחכם מפני שהוא מחפש דרכים כיצד לפעול.

השׂכל גדל רק כשיש רצונות גדולים, ואם אין רצונות, השׂכל אינו גדל. לכן כדי לפתח את ילדיך, עליך לעורר בהם רצונות גדולים, ולא לפנק אותם. לפנק זה לנסות לכפות על הילד מילויים לפני שהוא רוצה בהם. עליך לנהוג אחרת, עליך לגרום לכך שירצה, ואף יסבול מעט ויחפש כיצד ליישם את הרצוי. מזה יתפתח אצלו השׂכל, רק כך ולא אחרת.

מתוך שיעור וירטואלי, 14.04.2019